|
"האגמים הנקיים" של מוסקבה Chistye Prudy –
Chistye Prudy קיבלה את שמהמאגמים הנקיים – אבל מדוע אגמים כאשר יש אגם אחד? שדרת
"פרוד" ברוסית פירושו אגם אחד, פרודי פרושו אגמים. כדי להבין פירוש השם אנו צריכים לחזור עשרות שנים קודם.
באזור, מקורות מים רבים שזרימתם יצרה נהר בשם: ראצ'קה הנשפך אל נהר אחר העובר דרך מוסקבה - יאוזה.
ראצ'קה היה יובל של ה- יאוזה. נהר הראצ'קה סיפק מים לאגמים הרבים באזור.
לאגמים ניתן השם "אגמי פגנים" וזאת בגלל הקרבה למשחטות הרבות שבאזור. לימים, זרימת המים של נהר הראצ'קה השתנתה.
חלק ממקורות המים הופנו לנהרות אחרים, וחלק נלקחו בצנורות, וכך נשארו מספר אגמים אחד ליד השני. לימים, חלקם חוברו לאגם אחד
וחלקם יובשו. אבל השם נישאר. מכאן נובע השם הרוסי: "פרודי" = אגמים (ברבים).
אזורים שונים של מוסקבה התפתחו בעקבות בעלי מקצוע שהתגוררו ועסקו במקצועותיהם. באזור של חקלאים – התושבים עסקו בגידול
ובהספקת תוצרת חקלאית לחצר המלך.וכך נוצרו אזורים סביב הקרמלין לכל קבוצת בעלי מקצוע: שוחטים, חייטים, סנדלרים, אורגים, נפחים,
מפרזלי פרסות וכו'. כל בעלי מקצוע התיישבו לאורך צירי הכניסה לעיר או לאורך הדרכים ששיירת הצאר היתה עוברת בה.
לבנות חווה או בית לאורך הדרך שהצאר היה עובר בה היה מכובד ויוקרתי.
במאה ה- 16, בכניסה המזרחית לעיר היה שוק בהמות "זיבוגינניי דבור" zivoginnyi dvor.
בקרבת המקום התישבו שוחטים של בהמות, חיות צייד, סוסים ועופות. הם סיפקו בשר לחצר המלך ולתושבים. גם במאה ה-17 היו
משחטות רבות. השלטון מיקם במקום זה מכס על בשר הבהמות ועל השחיטה. השוק התקיים עד 1723 מכאן הועבר אל מחוץ
לגבולות נהר מוסקבה בכיוון שערי קאלוגה. השוחטים המשיכו למכור את תוצרתם לאורך ציר שקיבל השם: "שערי הבשר":
Miasnitskie Vorota
השוחטים המשיכו לשחוט, ואת תוצרתם מכרו בחנויות ברחוב מיאסנאיה.
הרחוב שלאורכו השוחטים פתחו דוכנים ומכרו את תוצרתם ניקרא גם היום מיאסנאיה – "בשרית". המשחטות היו ממוקמות ליד האגמים.
במי הנהר והאגמים הם שטפו את הבשר. את הדם והשאריות זרקו למים, שהפכו להיות אגם מעלה צחנה למרחקים. היה ברור,
שהמצב לא יכול להמשך לאורך זמן, גם בתנאי מזג האוויר הרוסי.
ריח נוראי היה בכל הסביבה. לא רחוק ממקום זה בנה הנסיך מינשביקוב, ידידו הטוב של פטר הגדול, חווה לו ולמשפחתו.
פטר נהג לעבור על-יד החווה, בדרכו למחנה צבאי.
במרוצת שנים המחנה הצבאי הפך לישוב שקיבל את שמו של מפקד היחידה הצבאית: לפורט.
עד היום המקום נקרא בשם לפורטובו ע"ש מפקד היחידה, שהיה ידידו הטוב של פטר משוויץ.
גנרל לפורט - חבר וידיד טוב של פטר עוד מתקופת שהותו באירופה, התגייס לשרת את פטר.
ביחידה של לפורט היו חילים ממדינות אירופיות שונות. ליד המחנה התישבו גם מומחים שונים משוודיה, הולנד, גרמניה, דנמרק.
מתישבים אלו היו בעלי מקצוע שונים (שענים, בנאים, מסגרים וכ'ו) שפטר גייס באירופה לפרויקטים שונים בסנט פטרסבורג ובמוסקבה.
פטר נותן הוראה למנשיקוב לסלק את המטרד הסביבתי. מנשיקוב מתחיל בניקיון הבריכות. משנת 1703 האגמים מקבלים כינוי "נקיים".
השדרה של היום מוקמת בשנות ה-20 של המאה ה-19. בשנים האחרונות, על מנת לחזק הקשר בין השם והמציאות, בוצע ניקיון
יסודי ע"י שלטונות האזור. חל תהליך החלפת משחטות ומבנים ישנים מלוכלכים ומוזנחים בחדשים.
מנשיקוב לא רצה לגור באזור המכונה "פגני" (מלוכלך), לכן במקביל לנקיון הבריכות יוזם הקמת כנסיה –
ע"ש המלאך גבריאל. בצמוד לכנסיה מוקם מגדל פעמונים שמקבל את השם "מיגדל מנשיקובה".
ב-1723 ברק פוגע במגדל, פורצת שריפה, המגדל נשרף כליל. אחרי השריפה המקום נקרא "המקום השרוף".
בשנת 1787 מתחיל גבריאל איזמאילוב לבנות מגדל חדש. מינשיקוב מקבל משימה חדשה מפטר הגדול. ואז, הוא עבר לסנט פטרבורג
ומקבל תואר חדש – גוברנטור של העיר חדשה. בחוותו של מנשיקוב (שבאזור האגמים במוסקבה), התחלפו מספר בעלים ובוצעו שינויים רבים.
ב- 1912 המבנה עובר לבעלות הדאר הראשי של מוסקבה.
המראה הנוכחי של השדרה עוצב בשנת 1820, כאשר על פי פקידי ממשל היה צורך לספק מקומות בילוי לתושבי העיר.
בניינים הפונים לשדרה ולאגם נבנו בסיגנון מודרני דאז. החלקים הפנימיים של המבנים הינם פחות יפים.
הבנייה היפה בסיגנון המודרני משכה תושבים משכבות סוציו – אקונומית גבוהות. המבנים נבנו בצורה ארכיטקטונית חדשה, שלימים
קיבלה שם: נובו ארט. וכך נבנתה חווה של משפחת פושקין, ב- 1830 נבנתה חווה של משפחת פאשקוב.
בחלק השני של המאה ה- 19 עשירי מוסקבה סוחרים ואחרים התחילו לבנות שם בתים להשכרה.
בתקופה הסובייטית שוב מתחילים לבצע שינויים במבנים. הסובייטים מורידים מספר מבנים ומקימים את תיאטרון "סוברמינניק".
הסובייטים נותנים את הדירות לאנשים מעולם הספרות, אומנים ואנשי האינטליגנציה. מי שנהנה מקבלת דירה : אנטון צ'חוב,
מקסים גורקי, קורולנקו, קופרין, בונין ואחרים. בשנים 1920 - 1934 התגורר שם סרגיי איזנשטיין.
ב- 1959 מוקם פסל למשורר הדגול אלכסנדר גריבויידוב. במקום היתה גם דירתו האחרונה של
ולדימיר מאיקובסקי – שם חי ושם גם התאבד. היום יש שם מוזיאון על שמו.
ב- 1921 עבר להתגורר לציסטיה פרודי אלכסנדר בולגקוב, שהיה עתונאי, עורך עיתון וסופר.
במקום זה מתרחשת עלילת אחד הפרקים של ספרו "אמן ומרגריטה". השלטונות צנזרו את הספר.
חלק הראשון הודפס במוסקבה ב-1967 בשם "השטן ממוסקבה".
האמן ומרגריטה גרסה מצונזרת - 1967 (פורסם במוסקבה, רוסיה)
האמן ומרגריטה גרסה מלאה - 1969 (פורסם בפרנקפורט, גרמניה)
האמן ומרגריטה גרסה מלאה - 1973 (פורסם במוסקבה, רוסיה)
בשנים האחרונות היה ניסיון מצד השלטונות להקים פסל לכבוד בולגקוב במרכז השדרה, אך התושבים התנגדו ע"י הפגנות והרעיון נגנז.
הטלויזיה הרוסית הפיקה סדרה המבוססת על ספרו: האמן והמרגריטה.
ליצירת קשר לחץ כאן.
|
