מאוזולאום גור אמיר

טימור בנה לעצמו קבר פשוט בשחרזבז. לאחר שנכדו האהוב נפטר בגיל צעיר, לפניו, הקים טימור את המאוזולאום הזה
עבור נכדו - מוחמד סולטאנה, שמת ב- 1403.

על-פי פקודתו של טימור נבנה המוזולאום.

ב- 1404 - בין המדרסה והחנא- קו נבנה המוזולאום, הבניה ארכה שנה אחת. האגדה מספרת, שטימור מת מדלקת ריאות באופן מפתיע
בחורף של 1405 בקזחסטן, בזמן תכנון מסע הכיבושים בסין. מאחר והיה חורף קשה והדרך לשאחריזאבז המובילה דרך ההרים
והמעברים היתה מכוסה בשלג, נטמנה גופתו בסמרקנד. לאחר מותו, קבל המקום את השם גור אמיר = קברו שלהשליט - אמיר.

כמו באחוזות קבר מוסלמיות אחרות, אבני המצבה הן רק לוחות זיכרון. הגופות טמונות בחדרים קטנים מתחת למבנה. 

במרכז - ניצבת המצבה של טימור. בעבר היתה מצופה באבן ירקן, אך ב- 1740 לקח מנהיג הלוחמני נאדיר שאח את האבן איתו כשלל לפרס,
שם נשברה לשתיים.

האגדה מספרת שמאז, בגד בנאדיר שאח מזלו, ובין היתר חלה בנו וכמעט מת.
בעידודם של יועצי הדת שלו, השיב את האבן לסמרקנד, וכגמול על כך החלים בנו.

מאוזלאום גור - אמיר, המקום בו קבור האמיר טימור, 2 מבניו ו- 2 מנכדיו. ( 2 בנים  

נוספים שלו קבורים בשחרזאבז) .
המבנה נקרא: צ'רביץ – מוחמד (בן צאר) סולטאן, כלומר: הבן האהוב של טימור, שהבטיח לתת לו הכל. טימור לקח כל נכד לכל מלחמותיו. 
עד אז, היה מבנה חנא- קו – בית הדרווישים, כוהני דת שהפיצו את האיסלם.
כל שליט, השתדל לבנות בית לדרוישים וגם טימור נהג כך. מצד שמאל, מדרסה נשמרו בה רק היסודות, והיום בנו / שיחזרו גם קטעים לגובה
מעל היסודות, במטרה להראות את המיבנה.

 

למוזולאום כיפה: גובהה- 12,5 מ', הקוטר- 15 מ'. לכיפה יש 64 צלעות.  הכיפה כפולה, המרחק בין שכבה אחת לשניה 11 מ'.
המטרה: ליצור יציבות, ולהרשים בגודל ! הכיפה עוברת בצורה הדרגתית מצורת כיפה לצורת תוף. 
למאוזולאום יש קווים מנומנטאלי ופרופורציונאליים, המקשטים את הפנים.

ויוצרים תחושת חגיגיות.  כדי ליצור תחושה של גודל בחלל,הבנאים יצרו נישות 
הפאנלים גבוהים, עשויים מיוניקס ירוק והיו  מכוסים באוראנמנטים כחולים ומוזהבים.
התיקרה מכוסה ב"פאפיר מאשה" – עם ציורים מרהיבים. את הפנים קישטו דלתות מעץ עם גילופים עדינים,
עם קישוטים ממתכת וכסף  שהוחדר לתוך העץ.

את החלונות קישטו וויטראזים מזכוכית צבעונית, כחולה, סגולה,ירוקה, וצהובה.

 
מכל קצוות העיר ראו את הכיפה, וככל שמתרחקים היא מרשימה יותר.  תחילה, הכניסה היתה ישירות, לתוך אולם הכיפה. כ
אשר בנו מגיע לשלטון, הוא מחליט לבנות כניסה נפרדת, כדי שיעברו באולמות  אחרים לפני הכניסה לאולם הכיפה.

על קברו של טימור היו מונחים בגדיו ועל הקירות היו תלויים פרטי נשק שונים שהשתמש.

כל זה מקושט  באבנים יקרות ובזהב. מהתקרה היתה תלויה נברשת מכסף וזהב.

על הריצפה הונחו שטיחים ממשי.

ב- 1425 ניבנתה מעל קברו של טימור מצבה מנפריט ירוק שאולוגבק הביא ממוגוליסטאן .

ב- 1447 לפי פקודתו של אולוגבק נקבר עפרו של שחרוך – בנו של טימור .

בזמן עבודות השחזור והשיפוץ בהתאם לשרטוטים הרשומים מהמאה ה-19, ובשנת  1996 לכבוד חגיגות ה-660 של טימור שוחזרו 2 מינרטים.

בחצר - נקבים לניקוז מים לתעלות תת קרקעיות לספיגה.

בכניסה למוזולאום:  מפת מלחמות טימור: הודו, אירן, עירק.

טימור וצבאו לא הפסידו בשום קרב. כל המצעדים, והקרבות, מתחילים בסמרקנד, כי היא הבירה.

אגדות מספרות איך נבחרה העיר:

- בכל מקום ברחבי המדינה, טימור  תלה חלקי כבש. במקום שהבשר לא הסריח, כנראה שהיה מזג אויר נוח יותר, הבשר נשמר
והיה זה סימן עבורו כי המקום מתאים לחיים: וזה קרה בסמרקנד. העיר נמצאת בעמק, ומכותרת ע"י הרים. רק מצד בוכרה יש מדבר.

- טימור נפטר בזמן מלחמה עם סין. תמיד רצה להתמודד עם מישהו "מכובד". באותו זמן האימפריה הסינית היתה גדולה וחזקה.
כאשר פנה להילחם בסין, נפטר.

את גופתו חנטו, שמו בארגז מיוחד והביאו לקבורה בסמרקנד. רק מכובדים או אורחים רמי
מעלה נכנסו למוזולאום שלו.

פנים המוזולאום: רואים את הכיפה הפנימית. גובה 30 מ' . המקום משופץ. למעשה, רק % 10 נשמר, וכל היתר שוחזר. הכיפה שוחזר
ע"י עיסת  נייר -   .    Papier Mache
    
סמרקנד היתה ידועה ביצירות "עיסת נייר" ( פאפייר מאשי), שנוצרו מכותנה. באקלים היבש, החומר החזיק
יותר מעמד. הם הדביקו 7-8
שכבות נייר, לפי הצורות שהמומחים עיצבו. למשל- מסיכות, ועם מסמרים קטנטנים חיזקו החומר

בשנות ה- 60 עבדו שם מומחים ממוסקבה. בשנות ה- 90, מקומיים שיפצו את הרשתות מעלהפאנג'ארה.
מתחילת המאה ה- 9 השתמשו לקישוט בנישות  "סקלקטיטים". בצמוד לריצפה נשמרו פאנלים עם ציפויי
קירות מאבן יוניקס, שהביאו מאזארביג'אן.
לצורך השיפוץ השתמשו ביוניקס אירני. הכתוביות – מהקוראן. לא פעם המומחים שעסקו
בכתיבה היו חסרי השכלה, לא הכל
הצליחו לפענח, ולכן עשו לפעמים שגיאות...

דוגמא לחכמת עולם הכתובה בערבית:

 
" מאושר הוא זה שסרב להנאות העולם, לפני שהנאות העולם סרבו לו.

   ומאושר  הוא זה שהצליח לחפור לעצמו קבר לפני שהקבר קיבל אותו".

 -  ייצור הקרמיקה היפה - בצבעי הכחול חום ירוק - ברישתאן, שבאזור פרגאן

סדר הקברים: במוזולאום של טימור: הקבר הראשון בקצה, עם הכיפה: שייך למורה של טימור מרסעיד
באראכה, כתוב  שם:

"כל מה שהוא עשה בחרב, אני מצדיק במילותי".

 
טימור נתן פקודה לקבור אותו בצד רגליו של המורה. הקבר של טימור:הסרקופג השחור, מאבן ניפריט. לרגליו – קבור
הנכד: אולוג בק.

Jehangir מימין לטימור (ירקרק עם כפה): הנכד האהוב – מוחמאד סולטאן בנו שלג'חנגיר
       

ומשמאלו: 2 בניו של טימור: שחרוך (אבא של הנכד האהוב) ,ו- מיראן שאח. הקברים הקטנטנים - לא ידועים. בנישה
אחרת - קבר נוסף בודד של סאיד אומאר, לידו עמוד שתלו עליו צמר או שער סוס. המקום הוא קדוש. על-פי האמונה,
איש קדוש שקבור כאן שומר על הנמצאים במקום.
אחרי מות טימור, היו תלויות בכיפה נברשות זהב, שטיחים יקרים ועל הקירות היו טלויים פרטי לבוש ונשק. כשבנו הגיע
לשלטון, הוא הוריד את דברי הערך

 
הבן שחרוך, שמר על כל כללי האיסלם. עפ"י אמונת המוסלמים- אדם חייב לחיות ולמות באופן צנוע. כפי שהגיע לעולם
בלי כלום, כך חייב ללכת.

כל הפלטות על הקברים מקושטות. כל התפילות נעשו ליד פלטות מקושטות. מתחת לריצפה, ישנו חלל בו הם קבורים
את הקריפטות (למטה) פתחו רק כשקברו בפועל
גם כאן ישנם ציוני קבר עליונים, וקברים למטה.
עד היום טקס הקבורה לא השתנה. קוברים בבד מיוחד. ביוני 1941 אנטרופולוג רוסי פתח את הקבר,(על פי ההחלטת
ממשלת אוזבקיסטאן) והחפירות הוכיחו שאכן הו
קבור כאן. העם לא תמך בפתיחת הקבר ולא הסכים לשחרור  "רוחו הקרבית".

אנטרופולוג רוסי על פי ממצאים שחזר את מרא פניו של טימור וטימורידים.

אגדת - עם הקשורה לנושא:

פתיחת הקבר של טימור התקיימה בשבת - 6.1941 .21  ע"י אנטרופולוג גיראסימוב.  ביום למחרת פרצה מלחמה בחזית המזרחית של
מלחמת העולם השניה בין הגרמנים וברית-המועצות. האנשים נטו לקשר בין האירועים. ב- 12.1942 החזירו את גופתו. ושוב,
חל שינוי בחזית הרוסית במוסקבה, והעם קישר בין האירועים. 

התושבים המקומיים מאד אוהבים את הסיפור הזה.

האנתרופולוג שעבד כאן, ששמו: גיראסימוב,  יצר תמונות ופסלים עפ"י מימצאיו.

לאחר קבלת העצמאות ב- 1991, הטילו ספק בעבודותיו, אבל  האחרים תהו- האם יש בכלל טעם לעסוק בשאלות אלו?
כאשר חשפו המימצאים, מצאו את שרידי קברו של טימור, והוכיחו גם שאולוג- בק  נהרג. ראשו היה ערוף, וכל החוליות של עמוד השידרה היו חתוכות.
הוא נקבר בבגדים אותם לבש כשנהרג.

עפ"י אמונת האיסלם- קוברים בסדין לבן. אבל אנשים שמתו מוות לא טבעי, נקברו בבגדים בהם מתו.

רק טימור  שהיה הקשוח, יכול היה להחזיק את השלטון. לאחר מותו, האימפריה מתפרקת

כשטימור מת, בשנת 1405, הוא לא השאיר יורש, ושחרור בנו, בוחר את העיר גרת באפגניסטן  כעירו, ואת סמרקנד
נותן
לבנו אולוג בק בן ה- 15  השולט כאן באזור.
הוא מפתח מדע, ועפ"י פקודתו נבנית ב- 1428 תחנה לחקר החלל,  פלניטריום. עד היום נשמרו חלק מהכלים, ולא
ברור
איך המכשיר עבד.

עד היום נשמרה גם מפת הכוכבים- אבל אין הדרכה ולא ברורה שיטת העבודה איתה
אולוג בק שלט  כאן  45 שנים, אבל לא שלט במדינה. את המדינה ניהל בעצם אביו. רק עם מות שחרוך האב, מתחיל
קר
הירושה בין הבנים. הבן עבדולטיף  יוצא ומנצח את אביו. אולוגבק עוזב את סמרקנד ונוסע למכה.

אותו אולוג- בק - נהרג ע"י בנו במאבק על השלטון. הבן שלח מישהו שיהרוג את אביו:
הבן פחד שאביו יחזור ממכה ויקח את השלטון. בינתיים ניהלו נגד האב משפט, ועפ"י פקודת הבן - הוא שלט 6 חדשים, האב נהרג -  והבן חי חיים ארוכים.

לפני השער ניצבים שרידים של מדרסה עתיקה, ומימין שרידי היסודות של חאנאקה

Hanako  : באוזבקית חאנאקו –  Khanaka

אולם התבודדות סופי ואכסניה לנוודים .

ברחוב שמאחורי גור אמיר ניצב מאוזולאום אק – סאראי

      1470)Ak-Sarai (

בין גורי אמיר לכביש הראשי ניצב מאוזוליאום רוחובוד

(Rukhobod Mausoleum)
המתוארך ל- 1380  וככל הנראה הוא הבניין העתיק ביותר בעיר.

ליצירת קשר לחץ כאן.