יהודי בוכרה

המונגולים, אומה נידחת בצפון מזרח אסיה התיכונה בין רוסיה לסין, הופיעו על במת ההיסטוריה לפני למעלה משבע מאות שנה
בהנהגת ג'ינגיס חאן, הכובש הגדול שארגן ואיחד את שבטי המונגולים ויסד קיסרות מונגולית ששלטה על ארצות ועמים רבים.
שבטי המונגולים היו נוודים ועובדי אלילים ובמחצית השנייה של המאה הי"ג נכנסו בברית האיסלם.
את הצלחותיהם בקרבות הם חבים ליעילות הרבה שבה נהלו את מלחמותיהם. גייסות הפרשים שלהם דהרו על פני שטחים עצומים
וכלי נשקם היו חץ וקשת, רומח, קרדום וכידון. תוך כדי דהירה בערבות אסיה הטילו המונגולים פחד ומורא על אויביהם שנכנעו ללא תנאי.
מי שלא נכנע - הושמד.

מסופר על הכובש ג'ינגס חאן שאמר על עצמו ברגע של מגלומניה: "אני מתעב מותרות ונוהג חיי צניעות. לי בגד אחד ומאכל אחד.
מזוני שווה למזונו של הדל ברועים, ואין לי תאוות מוגזמות. במערכות צבא אני בראש ומעולם לא הייתי בין המפגרים ביום קרב,
על כן עלה בידי להגשים מפעל אדירים ולאחד את העולם תחת שלטוני. עוד מדבריו: עלייה למכה היא דבר שאין הדעת סובלת. בורא עולם
מצוי על כל מקום ומקום על פני האדמה ואין צורך לערוך מסע אל מקום כלשהו כדי לשאת תפילה לפניו. כל החיות נבראו בידי בורא עולם,
רשאים אתם לאהוב איש את רעהו, אף לרדוף ולקטול זה את זה רשאים אתם רק בפקודתי. בשלטוני רשאי כל אדם להתפלל לאל בו יחפוץ,
בלבד שישמור את החוקים שחקק ג'ינגס חאן" (מ. פראודין, הכיבוש הגדול, קיסרות המונגולים).

לפי מסורת עממית השמורה עם זקני היהודים בבוכרה, העביר טימור לנג עשר משפחות יהודיות משירז ובגדד לסמקנד.
בדרך מת אחד מהם וכדי שיוכלו להתפלל במינין העביר טימור לנג עוד שני יהודים לסמרקנד, אחד מעיר בלך ואחד מהראת.
לפי גירסה אחרת ראה טימור לנג בדמשק אריגי משי צבעוניים, כלי נחושת עם פיתוחים ועבודות אומנות אחרות ונאמר לו כי הם מעשי ידהם של אמנים יהודים.
טימור בא בדברים עם האמנים והשפיע עליהם להתיישב בסמרקנד ובבוכרה. היהודים טענו שאינם יכולים להינתק מסביבתם ומין ההווי היהודי.

אחר דין ודברים הבטיח טימור לנג להעמיד לרשותם רובע מיוחד למגורים והעניק להם חופש בענייני דת ופולחן וכסף מאוצר המדינה להחזקת חזנים,
שוחטים ומוהלים. בתחילה עברו מדמשק לבוכרה עשר משפחות יהודיות ועוד עשר משפחות הגיעו מחלב והתיישבו בסמרקנד.

לפי מסורת אחרת פקדה מגפת דבר את בוכרה ואיימה להכחיד את תושביה. שר אחד אמר, שאם יימצא מנין יהודים בעיר תעצר המגפה.
"מיד שלחו שליחים לקבץ יהודים מהארצות השכנות ולהביאם בוכרה. השליחים החלו מסעם באפגניסטאן,
אולם שם הצליחו לשכנע שלושה יהודים בלבד כי יבואו עמם, ועל כן נאלצו לנדוד לאשכבד (איראן) ואף עד עיראק הגיעו.
ליהודים שהסכימו לנדוד איתם לבוכרה הבטיחו השליחים כי יינתן להם כבוד מלכים, פטור ממיסים, וחופש פעולה מוחלט.
ואכן, כשהגיעו היהודים לבוכרה, פסקה מגיפת הדבר, והשלטונות המוסלמיים קיימו את כל הבטחותיהם.
ליהודים ניתן כבוד ויקר ולא ייפלא איפוא שהקהילה היהודית שנוסדה הלכה ושגשגה ושמעה נודע בתפוצות".

 ליצירת קשר לחץ כאן.