אלכסנדר מוקדון

אלכסנדר מוקדון המכונה "הגדול" היה בנם של פיליפוס השני ושל הנסיכה היוונית אולימפוס. מנעוריו בלט בכישרונותיו.

הפילוסוף היווני הגדול אריסטו למדו מדעים שונים ואת תורת המדיניות. אריסטו השפיע על אלכסנדר הן על אורח מחשבתו והן על אופיו.
את תורת הצבא למד מפי שני מצביאים מקדונים. 

אלכסנדר עמד בראש חייל הפרשים של ארצו בעת שאביו ניצח ברית של ערי מדינה יווניות בשנת 338 לפנה"ס.
בשנת 336 לפנה"ס בהיותו בן 20 נרצח אביו ואלכסנדר עלה לכס המלוכה.

הוא היה בעל אישיות מרשימה, אשר קסמו האישי השאיר את רישומו עד היום.
הוא לא רק היה נאה ואמיץ, אלא גם אחד המפקדים הגדולים שידע העולם. הוא היה בעל דמיון, בעל שאר רוח, התלהבות גדולה ו
אהבה של שירה יפה וסיפורי גבורה.

אמרו עליו שמאז שמורו אריסטו הציג בפניו את הומרוס, הוא ישן עם אחד מספריו תחת הכר בלילה.
הוא ניצח בכל קרב שהשתתף בו, אך היה סלחן כלפי האויב המנוצח. הוא קיים תמיד את הבטחותיו ולכן ערים נכנעו לו ללא קרב.

בצבא שלו היו מלומדים, משוררים ואנשי ארגון אשר היה עליהם לדווח את כל הפלאות שהם ראו,  ולהפיץ את תרבות יוון בין העמים הכנועים.

סיפורים רבים נרקמו סביב אישיותו המתלבטת. אחד מהם הוא על  "קשר גורדיוס"המפורסם אודות קשר גדול ומסובך שהיה מחובר למרכבה
ואמרו שמי שיתיר אותו ימשול באסיה. אלכסנדר לא ניסה להתיר אותו , אלא חתך אותו בחרבו כך שהוא התפרק.

אנשים מאוד התרשמו מפתרונו של אלכסנדר ולכן סיפור זה זכה לפרסום רב.

סיפור נוסף הוא הכיבוש של טרויה - כאשר רצה אלכסנדר לכבוש את העיר טירה שהייתה בנויה על אי ותושביה היו ימאים מנוסים הוא בנה
מסלול שחצה את הים אל האי והעביר עליו את זורקי הבליסטראות שלו, וכך כבש את העיר.  הסוללה קיימת עד היום.

סיפור שלישי הוא על פורוס מלך הודו שנלקח בשבי ואלכסנדר שאל אותו מה היה רוצה שיעשו איתו. "טפל בי כראוי למלך" ענה פורוס.
"זה מובן מאליו" ענה אלכסנדר,  "אך האם יש משהו אישי שאני יכול לעשות למענך ?",  "הכול כלול בבקשה היחידה הזאת" ענה פורוס.

אלכסנדר התרשם מאוד מתשובת המלך והוכיח את נדיבותו על ידי כך שהפקיד אותו כמושל המושבה החדשה.
אלכסנדר נתן חופשיות עצמית לכל מדינה שכבש רוב התושבים שכבש רצו להצטרף לצבאו. הוא היה מנהיג כריזמאטי בעל כושר מנהיגות יוצא דופן.
 כשרון זה ירש מאביו. בעיני עמו נחשב כאל.

כולם אמרו שאל המלחמה איתו בכלדרכיו.  כמנהיג השאיר רושם בל ימחה, היהבעל שכל חריף ויכולת טקטית נדירה. מאמו ירש את הדמיון היצירתי שעזר לו רבות בשדההקרב. כלוחם היה בעל כשרון המצאתי בתחום התכסיסנות הקרבית.    דמותו של אלכסנדר מוקדון תופסת מקום באגדות וכיום מצויות מטבעות שעליהן מוטבעות פניו ומצויים פסלים רבים הנושאים את דיוקנו. אלכסנדר מת בבבל בהיותו בן 33 שנה. אלכסנדר הגדול (323-356 לפנה"ס) הידוע גם בתור אלכסנדר מוקדון ואלכסנדר השלישי היה מלך מוקדון (אזור הנמצא בצפון ליוון של היום) בין השנים 336-323 לפני הספירה. אלכסנדר הגדול נחשב לאחד מגדולי המצביאים והפוליטיקאים של העת העתיקה, בשל כיבושיו הנרחבים שכללו את ערי המדינה של יוון, האימפריה הפרסית, מספר ממלכות נוספות באסיה וחלק מהודו. אלכסנדר השלישי נולד לפיליפוס השני, מלך מוקדון ואישתו אולימפיאס, נסיכה מאפירוס, בפלה (PELLA), בירת מקדוניה. פיליפוס לא היה יורש העצר, אלא דודו של המלך המכהן, ותפס את השלטון בכח. בזמן הולדתו של אלכסנדר יוון לא היתה חלק ממוקדון, והיוונים ראו במקדונים ברברים.

ילדות והתבגרות

אלכסנדר קיבל את החינוך הטוב ביותר שהכסף יכול לקנות. בגיל הילדות היו לו מורים פרטיים מובחרים כמו לכל נסיך, אך בגיל העשרה,
הוא קיבל את אחד מגדולי הפילוסופים של העת העתיקה כמורה פרטי, הלא הוא אריסטו. בגלל יריבות משפחתיות על רקעים שונים בין אביו לאמו,
אלכסדר היה ביחסים מתוחים עם אביו במשך רוב שנות התבגרותו. אם כי היו זמנים שהוא היה ביחסים טובים עם אביו ואפילו נתנו לו את חותם
המלכות כאשר אביו היה יוצא למלחמה. הוא התקרב לאביו לקראת גיל 18 כאשר אביו נתן לו לפקד על אגף ימין בקרב כירונאה בשנת 338 לפני הספירה.
אלכסנדר עמד בראש ההיטרוי, הפרשים הכבדים של צבא מוקדון, ומחץ את חבורת הקודש של התבאים. כך הוא עזר לאביו לנצח בקרב.
לאחר הקרב דרכיהם נפרדו שוב, בין היתר בגלל שאביו השתכר במשתה הניצחון לאחר הקרב והתחיל לקלל אותו ולהשפיל אותו,
תוך כדי שהוא מזכיר לו את העבר, כאשר אלכסנדר צידד באמו. בעקבות הניצחון כוננה הליגה הקורינתית, פיליפוס הוכרז הגמון יוון ומוקדון
והחלו ההכנות לקראת מסע מלחמה נגד פרס. כצעד ראשון נשלח גיס ראשוני בן 10,000 איש לאסיה הקטנה בראשותו של פארמיניון.

כיבוש יוון

בשנת 336 נרצח פיליפוס על ידי אחד משומרי ראשו והאשמה נפלה על האויבת הותיקה, פרס. לא ברור עד היום מי היה אשם ברצח,
יש שהאשימו את אלכסנדר עצמו. סביר יותר להניח שאמו של אלכסנדר, אולימפיאס, היא זו שנתנה את הוראות הרצח. לאחר הרצח אולימפיאס
דאגה להסיר את המתחרים של בנה על הכתר של מוקדון וכך אלכסנדר עלה על כס השלטון. בינתיים הברברים , בעיקר שבטים ה-תראקים ניסו
לנצל את גילו הצעיר של המלך ופתחו במלחמה נגד מוקדון.
בעקרון, מלכי מוקדון לעולם לא ניסו להשתלט על תראקיה, אלא רק לשמור על גבולם הצפוני בטוח מפני פלישה.
כאשר אלכסנדר יצא להדביר את התראקים, נפוצה שמועה שהוא נהרג בקרב ויוון מרדה כנגדו. לאחר הניצחונות בתראקיה
הוא חזר ליוון וכעונש הרס את תבאי תוך כדי שהוא הורג את כל הגברים ומוכר את הנשים, הילדים והזקנים לעבדות. אתונה מיהרה
להתנצל ופתחה את שעריה בפני אלכסנדר.

בשנת 333 לפני הספירה יצא אלכסנדר להלחם באימפריה הפרסית, כשאיתו 30,000 חיילים רגלים ועוד 5,000 פרשים.
בשל נחיתות ציו (כ-160 ספינות נגד כמה מאות ספינות פרסיות), שהורכב בעיקר מאוניות בעלות הברית יווניות,
בחר אלכסנדר להתמקד בקרבות היבשתיים ולנשל את הפרסים מציים על ידי כיבוש נמליהם.

המסע למזרח

אסיה הקטנה

הנחיתה עברה בשלום והצי הפרסי החזק לא הפריע לה משום מה. אלכסנדר התחיל להתקדם לפנים חצי האי ונפגש עם הצבא הפרסי בקרב גרניקוס.
לאחר שהביס את הצבא הפרסי בקרב, השתמש אלכסנדר בניצחונו על מנת לבסס את שלטונו באסיה הקטנה. יש לזכור שאסיה הקטנה
לא היתה ישות אחת כמו היום, אלא הורכבה מפרובינציות שונות , שבאחדות מהן התרבות היוונית היתה מושרשת היטב. ניתן לציין את איוניה
ובמידה פחותה יותר את קאריה כבעלות קשר חזק לתרבות היוונית. חלק מהערים היווניות ראו בו משחרר מהעול הפרסי וחלק ,
כמו הליקרנסוס התנגדו לו והיה צורך להטיל עליהן מצור. זה נמשך עד החורף, תוך כדי שהוא מנסה להשאיר ערוף בטוח להמשך המסע.

לאחר חופשת חורף, בשנת 332 לפני הספירה, אלכסנדר התקדם לכיוון לבנון, כאשר כל אסיה הקטנה נמצאת בשלטונו. הוא ניסה לכבוש
את הבסיסים הימיים החשובים של פרסים: צור וצידון.

לרוע מזלו, המלך הפרסי, דריווש השלישי, התקדם לעברו והדביק אותו. מבלי שאלכסנדר ידע על כך, ערך המלך הפרסי טבח בבית חולים
שדה מקדוני שאלכסנדר השאיר אחריו. אלכסנדר חזר אחורנית ובקרב איסוס הנחיל לפרסים תבוסה קשה, תוך כדי שהוא לוקח בשבי את אמו
ואחותו של דריווש השלישי. לאחר הקרב שלח דריווש שליחים לשם קיום משא ומתן, אולם אלכסנדר דחה אותם. תוצאות הקרב היו איומות לצד
הפרסי ולקח להם שנה שלמה לאסוף צבא חדש.

לבנון ומצרים

לאחר קרב איסוס אלכסנדר התקדם דרומה תוך כדי שהוא מנסה לפגוע בערי החוף הפניקיות. הפניקים היו בעלי ברית של הפרסים וספינותיהם
היוו את עיקר הצי הפרסי. רוב ערי פניקיה פתחו את שעריהן בפני אלכסנדר פרט לצור שהתנגדה. המצור היה מהיר במונחים של
התקופה - רק 7 חודשים. לשם השוואה המצור שהטיל נבוכדנצר השני, מלך בבל, ארך 12 שנה.

בניגוד למסופר במסורת, אלכסנדר לא ביקר בירושלים. לאחר כיבוש עזה בשנת 332 אלכסנדר מגיע למצרים, ומתקבל כמשחרר מעול הפרסים.
הוא עורך מסע לאחד ממקדשי מצרים בעומק השטח המצרי על מנת לקבל מעמד של אל. אין לראות בכך משהו חריג או לא צפוי.
אמנם הדבר לא היה מקובל ביוון, אך רב המלכים באסיה בעת העתיקה היו במעמד דומה.

כיבוש עירק

לאחר כיבוש מצרים המשיך במסעו לכיוון לב האימפריה הפרסית ובשנת 331 התנגש פעם נופסת ואחרונה עם דריווש בקרב.
קרב גאוגמלה או איך שקוראים לו לפעמים קרב ארבלה היווה את סוף ההתנגדות הפרסית המסודרת לאלכנדר.
הניצחון היה מושלם והוא נכנס לעיר הבירה של פרס, שושן.

המלך הגדול, דריווש השלישי ברח ממנו ולאחר זמן קצר נבגד ונרצח. אלכסנדר הורה להמית את הרוצחים בגין "מרידה במלכות".
לאחר שהבוגדים הומתו, אפיהם ואזנים נחתכו, לפי המנהג הפרסי.

המשך המסע באסיה

לאחר תבוסת הפרסים בקרב גאוגמלה אלכסנדר הגדול יצא בעקבות דריווש על מנת לשבות אותו או להורגו, אך דריווש כאמור נרצח.
אלכסנדר לא הסתפק בשטחים שכבש, אלא רצה להגיע לגבולות האויקומנה, הארץ הנושבת בפי היוונים. לכן הוא המשיך במסעו לאסיה
תוך כדי שהוא מתקדם ליד הים הקאספי ונכנס לבקטריה (אפגניסטן) של היום וסוגדיאנה (פקיסטן של היום). הבעיה באיזורים האלו היתה - העדר שלטון
מרכזי שניתן להביסו בקרב בודד ולכן הכיבוש לקח זמן רב יותר. אלכסנדר פיצל את צבאו על מנת להשטלת על יותר שטח.
המרידות המקומיות לא הצליחו לעוצרו והוא הגיע עד הודו.

הודו וחזרה לבבל

אלכסנדר נכנס להודו ונתקל כאן באחד מכלי הנשק האימתנים של התקופה - פיל המלחמה. בקרב הידספס הוא ניצח את פורוס והתקדם
פנימה לתוך תת היבשת ההודית. בשלב זה חייליו סירבו להתקדם והוא נאלץ לחזור. את הצי ברשותו של נארכוס הוא שלח בדרך היום מהאוקיאנוס
ההודי למפרץ הפרסי, ואילו בעצמו עם עיקר הכח עבר בדרך היבשתית. הבחירה היתה גרוע כי הוא נכנס למדבר גרוסיה , שחשב שהוא קטן יותר.
הרבה מאד אנשים מתו. האבדות במדבר היו גדולות יותר מאשר בכל קרבותיו גם יחד. חשוב לציין שהוא לא הגיע ללב הודו,
אלא רק לקצה הגובל עם פקיסטן של היום. חלק מהחוקרים טוענים שהוא בכלל לא נכנס לשטח של הודו המודרנית. הבלבול נובע מהעובדה,
שפקיסטן לא היתה קיממת עד אמצע המאה ה-20 וכל האיזור היה מוכר כהודו.

משתה אופיס

בשנת 324 בעיר אופיס, היתה מרידה רבתי נגד אלכסנדר מצד האצולה המקדונית, שלא הסכימה לשינויים שחלו בצבא
(הכנסת פרסים לשורות הצבא במעמד שווה ליוונים ומקדונים) ומינויים פוליטיים (מינוי פרסים לראשי מחוזות ולתפקידים בכירים בממשל).

הניצוץ שהדליק את המרד היה הכרזת אלכסנדר בדבר שיחרור הוטרנים לבתיהם, במקום שזה יתפרש ככוונה טובה, זה התפרש כאילו הוא לא חפץ בהם יותר. התחוללה מהומה והאגמה קיבלה הוראה לתפוס את הצעקניים ביותר. לאחר מכן אלכסנדר עלה לבמה ונאם. הוא הזכיר להם למה הם כאן ובזכות מי.
לאחר הנאום הוא הסתובב והלך לאוהלו וסירב לצאת ואמר להם: "לכו , תגידו, שהפקרתם את מלכם". יש לזכור שבשלב זה לאלכסנדר
היה מעמד של אל ממשי והם העריצו אותו עד לרמה של סגידה. לכן כל מילה שהוא הוציא, נחשבה כמשהו לא מעולם הזה.
הם התחננו על נפשם והוא נאות לצאת.

כמובן שהאצולה לא סגדה לו, אך לא יכלה לצאת נגד הצבא , שהורכב כמובן מפשוטי העם.
זהו הניסיון האחרון של האצולה המקדונית להתמרד נגד הרפורמות של אלכסנדר.

המוות

בשנת 323 כשהוא מתכנן את המסע נגד קרתגו וחצי האי ערב, חברו לחיים ,היספסטיון חלה ומת. אלכסנדר התעצבן עד כדי כך שהורה
לתלות את הרופאים, וכאשר היה חולה בעצמו , לא היה מי שיטפל בו. המחלה שלו איננה ידועה. סיבות המוות האפשריות:

שתיה מרובה (היה ידוע כשתיין השלישי בצבאו, שני הראשונים מתו עוד קודם). פציעות רבות שספג במהלך הקרבות.

המורשת

עלייתו של אלכסנדר מוקדון פתחה את התקופה ההלניסטית, והתרבות היוונית נפוצה בכל אסיה הקטנה והמזרח התיכון עם השפעות
זניחות יחסית על פרס ואסיה המרכזית, היות והשלטון היווני היה קצר מועד באיזורים האלה.

לאחר מותו פרדיקס התמנה לעוצר, אך לא הצליח לשמור על אחדות האימפריה והיא התפרקה.
כל מצביא תפס את מה שיכול וכך נפתחה תקופת הדיאדוכים.

אלכנסדר לא היה גזען כמו יתר היוונים ולא ראה בפרסים ובבני עמים אחרים "נחותים" לו, להפך הוא שילב פרסים רבים בשלטון
ואף בתפקידי מפתח בצבא. אשתו, רוקסן, היתה ממוצא לא יווני.

סיפורים, ציטוטים מפורסמים ואנקדוטות

(בעיקר מפלוטארכוס, חיי אישים)

ידוע סיפור על אלכסנדר וסוסו, בוקפלוס (ידוע גם בשם בוצפלוס). כאלכסנדר היה בן 9 אביו לקח אותו לראות את הסוסים החדשים
שהביאו לו, ואחד הסוסים לא נתן לאף רוכב להתישב עליו. אלכסנדר ביקש רשות לנסות לאלף את הסוס. אביו בחוסר רצון הסכים.
אלכסנדר לקח את מושכות הסוס, והתחיל ללכת איתו במעגלים ואז זינק לאוכף ורכב לכיוון אביו. לפמליה הנדהמת אמר:
שמתי לב שהסוס פוחד מהצל שלו וכך הצלחתי לאלפו.

בוקפלוס שימש אותו בכל קרבותיו החשובים.

כשאר באיזור בקטריה סוסו נגנב, הוא אמר שישחט את כל הבקרטים אם לא יביאו את סוסו למחרת, מה הפלא, הסוס נמצא בו ביום.

כאשר סוסו מת, הוא יסד עיר על שמו.

לאחר קרב כירונאה, אלכסנדר אמר : "אבוי לי, אבי כבש את כל העולם, לא נשאר לי כלום..."

ידוע סיפור על הקשר הגורדי, סופר שמי שידע איך לפתוח את הקשר יהיה שליט אסיה. אלכסנדר התקרב לקשר הסבוך ובמקום לנסות
לחלץ אץ קצוות החבל, חתך את הקשר עם חרבו.

בחצית גרניקוס, כאשר פרמיניון הציע לא לחצות כי גדות הנהר תלולות, אמר אלכסנדר "אם אעצור לפני גרניקוס יתיבש ההלספונטוס"
כאשר הכוונה היא כמובן למיצר הדרדנלים הגדול שאותו חצה לפני המעבר לאסיה. הסיפור בא להראות את אומץ ליבו של אלכסנדר.

לאחר ניצחון בקרב איסוס, דריווש שלח שליחים לבקש שלום. התנאים היו טובים, טובים יותר מכל חלומותיהם הורודים ביותר לפני פרוץ
המלחמה: 10,000 טלנטים (תקציב שתני של מוקדון היה בערך 1000 טלנטים), שליטה על כל אסיה הקטנה, בתו של דריווש,
והכרזה על אלכסנדר כיורש העצר של האימפריה הפרסית. פרמיניון אמר: "אילו היתי אלכסנדר, היתי מסכים לתנאים אלו" ועל זה השיב לו
אלכסנדר: "גם אני, אילו היתי פרמניון, היתי מסכים".

לפני קרב גאוגמלה הציעו לו מפקדיו לתקוף בלילה בגלל מספר החיילים הגדול יותר בצד הפרסי (בערך פי 5-6) על זה
אמר אלכסנדר: "אני לא גונב ניצחון בלילה"

ראה גם
·         מערכותיו של אלכסנדר הגדול 
·       צבאו של אלכסנדר הגדול
·         היסטוריה צבאית

הצבא היווני בתקופה ההלניסטית

התקופה ההלניסטית נפתחה במסע כיבושיו של אלכסנדר הגדול (היסטוריונים מסוימים מכלילים את אלכסנדר הגדול
בתקופת יוון הקלאסית, למשל ג'. ב. ברי)
בתקופה זו יוון היתה תחת עול ממלכת מקדון. פולייס (רבים של פוליס) המסורתיים אתונה ותבאי ירדו מגדולתם ואת מקומם
תפסו בריתות מקומיות או ליגות כלשון היוונים.
היו שתי ליגות עיקריות, שלרב נאבקו זו עם זו

הליגה האיטולית והליגה האכאית.

חימושן היה דומה - שתי הליגות שנחו את החימוש הכבד של התקופה הקלאסית והשתמשו בחימוש קל יותר, כזה שהיה לפלטסט בתקופה הקלאסית.
הפרשים עדיין היו החייל המסיע בלבד.

ספרטה שמרה על משטרה, אך כוחה כבר לא היה כמו שהיה. הם היו בין הפולייס הבודדים שהשאירו את החימוש הכבד.

צבאו של אלכסנדר הגדול והממלכות ההלניסטיות

(הופנה מ - צבאו של אלכסנדר הגדול)
זהו מאמר שלישי מתוך סדרת המאמרים על צבאות יוון העתיקה
המאמר עוסק בצבאו של אלכסנדר הגדול מתחלית הפלישה לפרס (333 לפנה"ס ועד קרב גאוגמלה (ארבלה ) 331 לפנה"ס) והממלכות ההלניסטיות.
בצבאו של אלכסנדר הגדול היו שני חילות עיקריים : פרשים וחי"ר כאשר חיל הים משמש כחיל עזר. כמו כן היו שירותי הנדסה ושירותי
רפואה מתקדמים יחסית לתקופה. הצבא היה בנוי מ-3 חלקים עיקריים : בני מקדוניה מקוריים, בעלי ברית ברבריים ובעלי הברית ההלניים (יוונים).

חלוקת הצבא

בעלות הברית

בעלי הברית הברברים: סיפקו בעיקר חי"ר קל ופרשים קלים

בעלי הברית ההלניים (יוונים) סיפקו בעיקר פרשים כבדים (מתסליה) וחיל רגלים כבד בעלות הברית היוו בערך
שליש מהצבא שפלש לאימפריה הפרסית.

המקדונים

הצבא המקדוני: היה מורכב משני גורמים עיקריים: 1. הפרשים הכבדים - ההיטירוי ( פירוש המילה - רעי המלך )
2. החי"ר הכבד - הפלאנקס.

אבי הצבא המקדוני הוא פיליפוס השני - אביו של אלכסנדר שאיחד את הממלכה, ניצח את היוונים וכפה את עצמו עליהם
כהגמון הליגה ההלנית ( השתתפו בה כל היוונים פרט לספארטנים )

החילות השונים בצבא המקדוני היטירוי

(רעי המלך)

היטירוי: היו חמושים בסריסה (כידון) בארוך של כ-3 מטרים ( היתה סריסה לחי"ר ולפרשים באורך שונה) ובחרב קצרה.
היה להם שיריון שכיסה את כל גופו של הפרש ולא היה להם מגן כמו כן גם הסוס היה מוגן בשיריון. היו מאורגנים באסקדרונים
בני 200 פרשים חוץ מהאגמה ( שומרי הראש ) שהיתה בת 300 רוכבים. סך הכל לקראת מסע המלחמה בפרס היו כ-1800 היטירוי
מהורגנים ב-8 אסקדרונים.

טקטיקות הלחימה: הסתערו לתוך מערך ההגנה של האויב ושברו את שורותיו תוך כדי שהם משתמשים ביתרונם כפרשים כבדים.
היו מסודרים בשורות צפופות. למרות שהם היו פרשים כבדים הם היו בעלי כושר תמרון רב.

פאלנקס

פלאנקס: חימוש: חנית ארוכה הנקראת סריסה ( עד 7-6 מ') את החידוש באורך החנית ( החנית היוונית "דורה" קצרה בהרבה )
הביא פיליפוס השני,
וחרב קצרה. לא היה להם שיריון גוף בניגוד להופליטים יוונים והמגן שלהם היה קטן יותר קוטרו רק 30 ס"מ לעומת מטר של היוונים וזאת
עקב הסריסה שהיה צריך להחזיק אותה בשתי הידיים בגלל המשקל הרב.

טקטיקות לחימה: הם היו מסודרים בגדודים, הנקראים "טאכסיס", בני בערך 1500 חיילים כל אחד. סך הכל היו 6 גדודים כאלה בצבא
המקוני בעת הלפישה לפרס סך הכל כ-9,000 איש. הם נלחמו בשורות צפופות והדפו את האויב בעזרת הסריסות.

היספספיסטים

בנוסף ליחידות אלו היו כמובן ההיספספיסטים (נושאי מגיני הכסף ) הם היו מאורגנים ב3 גדודים בני 1000 לוחמים כל אחד
כאשר אחד הגדודים נקרא גם כן אגמה ובדומה לאגמה הרכובה גם הם היו שמורי ראשו של המלך. ההיספספיסטים היו חיל נבחר.
עד היום לא ברור מה חימושם.
כנראה הם היו מעין היבריד של פלאנקס עם פלטאסטים (חי"ר בינוני). מהמקורות נובע שהם נלחמו גם במערך הפלאנקס וגם בשורות
מפוזרות בנוסח של החיר היותר קל ונלקחו לעתים קרובות למסעי איגוף בעורף האויב כמו כן היו בין הראשונים בהסתערות על החומות.

האגמה

שומרי הראש. הייתה אגמה רכובה (300 רוכבים) מההיטירוי ואגמה רגלית (1000) לוחמים מההיספסיטים

חילות נוספים

יתר החילות הקלים היו חיל מסיע

בנוסף לחילות המקדונים היו לאלכסנדר כ-6000 הופליטים יוונים ו-1800 פרשים כבדים מתסליה שאר החיילים נתרמו ע"י בנות הברית או נשכרו.
סך הכול היו ברשותו 30,000 חי"ר ו-5,000 פרשים.

הטקטיקה המקדונית

בניגוד לצבאות יוון באותה תקופה (חוץ מהתסלים) החיל שקבע את גורל הקרב היו הפרשים ולא היח"ר הכבד.
לרב פרשים אלו סודרו בשני האגפים של הפלאנקס אשר שישמשה מעין בסיס שממנו יצאו הפרשים לתקוף.
בד"כ ההיטיורוי היו באגף אחד והתאסלים באגף השני.

הממלכות ההלניסטיות

הממלכות ההלניסטיות קמו לאחר התפרקות האימפריה של אלכסנדר הגדול. הם לא חידשו הרבה בטקטיקה שלו, פרט להכנסת פילים.
ההיספספיסטים היו רק במוקדון ולא בממלכות אחרות. היו גם הבדלים קטנים בין ממלכה לממלכה, אך הם זניחים.

ראה גם

מערכותיו של אלכסנדר הגדול

אלכסנדר הגדול 

ליצירת קשר לחץ כאן.