תעודת זהות

תעודת זהות: הרפובליקה של אוזבקיסטן

שם מלא: הרפובליקה של אוזבקיסטן

שטח: 447,000 קמ"ר

אוכלוסייה: 23 מיליון נפש

בירה: טשקנט (2.3 מיליון נפש)

תושבים: 71 אחוז אוזבקים, שמונה אחוזים רוסים

שפות: אוזבקית, טג'יקית, פרסית

דת: 88 אחוז מוסלמים סונים, עשרה אחוז נוצרים

ממשל: רפובליקה

הנשיא: איסלאם קארימוב

פרופיל כלכלי
תוצר מקומי גולמי: 5.8 מיליארד דולר

תמ"ג לנפש: 250 דולר

צמיחה שנתית: עשרה אחוזים

אינפלציה: 475 אחוז

ענפים עיקריים: כותנה, פירות וירקות, אורז וזהב

שותפות מסחריות עיקריות: מדינות חבר העמים

סביבה

אוזבקיסטן גובלת בטורקמניסטן במערב, בקזחסטן בצפון ובמזרח, ובקירגיסטן, טג'יקיסטן ופלח קטנטן מאפגניסטן בדרום.
זוהי ארץ שטוחה וחדגונית, ושטחה קרוב לזה של שווייץ, אך יותר משני שלישים מהמדינה, בעיקר במערב, הם ערבות ומדבר.
את הגיוון היחיד מספקת הדלתא שבה נשפך נהר אמו-דאריה למה שנותר מימת אראל (Aral). במזרח נוטה אוזבקיסטן כלפי מעלה,
לכיוון ההרים של שכנותיה, ומכאן יוצאים הנהרות המחיים את המדינה. הנהר הגדול ביותר במרכז אסיה, אמו-דאריה,
מתווה את רוב הגבול עם טורקמניסטן ואפגניסטן. השטחים החקלאיים הפוריים ביותר (ומכאן שגם רוב האוכלוסייה) נמצאים במרווחים
שבין ההרים, במישורי הסחף שלמרגלותיהם, ולגדות שלושת הנהרות הגדולים במדינה.

אם נגדיר את אוזבקיסטן כאסון בתכנון סביבתי, תהיה זו לשון המעטה. כמה מהפרויקטים שהחלו בעידן הסובייטי עדיין הורסים את המדינה.
בשנות ה-60 החליטו הסובייטים להגביר את תפוקת הכותנה באוזבקיסטן באמצעות מערכת השקיה משופרת והסיטו את הנהרות הזורמים
לימת אראל, בצפון המדינה. כתוצאה מכך איבדה הימה 75 אחוז מנפחה, ושטחה הצטמצם לכדי מחצית. תעשיית הדיג באזור נהרסה,
האקלים השתנה (יש כאן פי ארבעה ימים ללא גשם מכפי שהיו בשנות ה-50), והמליחות הגדולה של האדמה והמים, נוסף על המשקעים
הכימיים מייצור הכותנה, יצרו בעיות בריאות חמורות בקרב האוכלוסייה. גם החי והצומח באזור נהרסו. תוכניות ההשקיה בערבות של
אוזבקיסטן הרסו אף הן את הקרקע, זיהמו את המים וגרמו לסחף, לצחיחות ולמליחות עצומים.

הטמפרטורות באוזבקיסטן משתנות מקצה לקצה - בלילה צונחת הטמפרטורה עד כדי 20 מעלות, וההבדלים בין האקלים במדבר ובהרים קיצוניים.
לא יורד כאן הרבה גשם, פרט להרים - הגשם המועט שיורד ניתך בחודשים מרץ עד אפריל ואוקטובר עד נובמבר והופך את האדמה לבוץ.
אזורי השפלה נעימים למדי ממאי עד תחילת יוני ומספטמבר עד תחילת אוקטובר. אמצע הקיץ חם להחריד, כשהטמפרטורות מגיעות ל-40
מעלות בטשקנט ול-50 מעלות בדרום אוזבקיסטן. בחורף (ינואר-פברואר), נעות הטמפרטורות במהלך היום בין מינוס 5 לבין עשר מעלות. 

היסטוריה

האזור שלאורך חלקו העילי של אמו-דאריה ושלאורך סיר-דאריה ויובליהם היה תמיד שונה ומופרד משאר חלקי מרכז אסיה.
תושביו הם תושבי-קבע ולא נוודים, ודפוסי השימוש בקרקע והמבנים החברתיים לא השתנו הרבה מאז המאה השישית לפני הספירה ועד המאה ה-19.
חבל ארץ זה היה חלק מכמה ממלכות פרסיות עתיקות מאוד. במאה הרביעית לפני הספירה עבר כאן אלכסנדר הגדול ונישא לבתו של השליט
המקומי ליד סמרקנד. בימי שלטונה של אימפריית כושאן הובא הבודהיזם לאזור, ואילו דרך המשי קידמה למגעים של סחר ושל שלום עם
העולם החיצון. עיירות רבות צמחו כאן, וחבל הארץ הפך עשיר מאוד.

במאה השישית שעטו הטורקים וכבשו את הערבות, והביאו עמם את האיסלאם ואת הכתב. כשהמשיכו הטורקים לכרי מרעה ירוקים יותר,
שוב השתלטה פרס על האזור, עד שג'ינגס חאן וחייליו כבשו את המדינה כולה כרוח סערה. עם עלייתו של השליט האכזר טימור לנג במאה ה-14,
שוב החלה אוזבקיסטן לשגשג, וסמרקנד הפכה לבירה מוסלמית נוצצת, בזכות טימור, שהיה פטרון האמנויות.

בתקופה זו לערך נטלו לעצמם כמה שבטים מונגוליים את השם אוזבקים; במאה ה-14 החלו לנוע דרומה, ולבסוף כבשו את האימפריה של טימור.
ב-1510 כבר כבשו את האזור כולו, מאמו-דאריה עד סיר-דאריה, ושלטו בו מאז. בתחילת המאה ה-18 ביקש החאן מחיבה (Khiva) עזרה מפטר הגדול,
הצאר הרוסי, בהגנה על ארצו כנגד הטורקמנים והקזחים, ובכך עורר את עניינה של רוסיה במרכז אסיה. עם זאת, עד שהחליטו הרוסים לשלוח צבא
שיכבוש את חיבה, כבר לא נזקק החאן לעזרתם וטבח כמעט בכל הכוח הצבאי. פרט למספר היתקלויות משניות, התרחשה הפלישה הרוסית הגדולה רק ב-1839, בימיו של הצאר ניקולאי הראשון, ששאף למנוע את ההתפשטות הבריטית באזור, אך המשימה לא היתה הצלחה גדולה. 25 שנה לאחר מכן ביצעו הרוסים צעד רציני נוסף, וב-1875 כבר שלטו באזור כולו.

לאחר המהפכה הרוסית של 1917, הכריזו הבולשביקים על הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית האוטונומית של טורקסטן, למרות העובדה שרוב
עמי מרכז אסיה לא הגדירו עצמכם כמדינה, אלא כקבוצה אתנית, טורקים או פרסים. באוקטובר 1924 הוכרז על עצמאותה של אוזבקיסטן,
אך זו היתה עתידה לשנות את צורתה ואת גודלה פעמים רבות בעשורים הבאים. בכל הקשור לאוזבקים הכפריים התבטא השלטון הסובייטי
בהלאמת חוותיהם ובהפיכתן לקולקטיבים, כמו גם במעבר חד לעיבוד כותנה, ואילו האינטליגנציה נפלה קורבן לטיהורים נוראיים.

התנועה האנטי קומוניסטית הרצינית הראשונה נוסדה ב-1989 במטרה לפתור בעיות באשר לגידול הכותנה ולאפשר את השימוש באוזבקית כשפה רשמית.
למרות (ואולי בגלל) שהתנועה היתה פופולרית מאוד, היא לא הורשתה להשתתף בבחירות. אחרי ההפיכה במוסקבה ב-1991,
הוכרז על עצמאותה של אוזבקיסטן, והמפלגה הקומוניסטית שינתה את שמה אך שימרה את המצע הקודם שלה בשלמותו. מנהיג המפלגה, קארימוב,
מחזיק מאז בשלטון, בעיקר משום שקבוצות האופוזיציה לא הורשו עדיין להשתתף בבחירות. למעשה, מאז הכרזת העצמאות גבר כוחו
וההתנגדות לו פחתה, בשל ההגבלות שהטיל על התנועה, על הפעילות הפוליטית ועל הפרסום, במסגרת של מדינת משטרה, עם איום מתמיד באלימות.
רשמית, אוזבקיסטן היא דמוקרטיה רב מפלגתית, אבל במציאות משליט השלטון טרור על מפלגות האופוזיציה, עד שהן חדלות לפעול.
בבחירות של 1995 היה קארימוב המועמד היחיד.

תרבות ואירויים  

כמה מהדוגמאות היפות והנועזות ביותר של אדריכלות דתית מוסלמית נמצאות בבוכרה שבאוזבקיסטן, בחיבה ובייחוד בסמרקנד.
רוב המסגדים העצומים, המינארטים, אחוזות הקבר והמנזרים מקורם בתקופת אימפריית טימור, ששליטיה אהבו מאוד פאר, הדר וזוהר.
האמנות העממית של אוזבקיסטן התרכזה מאז ומתמיד בחפצים - בגדים, כלי נשק, תכשיטים, אריגה, רקמה ושטיחים - כל מה שמתאים לחיי
נוודות למחצה. האיסלאם אוסר על ציור של כל יצור חי, כך שהאמנות המסורתית התפתחה בצורת קליגרפיה, כשהיא משלבת כתב ערבי וערבסקות,
כמו גם גילוף דלתות ומחיצות. הציור זכה לתחייה תחת השלטון הסובייטי והפך ליציר כלאיים מסקרן של ריאליזם סוציאליסטי וחיקוי של מסורות
עממיות - כמו, למשל, ציור של אוזבקים חייכניים בבית תה, כשברקע מתנשאות ארובות עתידניות אל קו הרקיע. הגברים האוזבקיים
לובשים בדרך כלל בגדים בצבעים כהים, פרט לאבנט הססגוני שבו משתמשים המבוגרים לסגור את מעיליהם הארוכים. כולם כמעט
חובשים דופי (dopy), כיפה מרובעת ושחורה, הרקומה בלבן. הנשים האוזבקיות אוהבות בגדים בוהקים בשלל צבעים, וחלקן לובשות
שמלות עד הברכיים ומתחתן מכנסיים תואמים. צמה אחת או שתיים מעידות על אישה נשואה, וצמות רבות יותר - על רווקה. גבות מחוברות
נחשבות לתו-פנים נאה ונחשק, וחלק מהנשים אף משרטטות את הגבות בעיפרון, להגברת הרושם. האוזבקית היא השפה הרשמית במדינה,
אבל הרוסית היא עדיין שפת הממשל והאקדמיה, וגם הטג'יקית שגורה בפי תושבי סמרקנד ובוכרה.

האוכל במרכז אסיה דומה לזה המזרחי שלנו בשימוש באורז, בתיבול חריף, בירקות ובקטניות, ביוגורט ובבשרים בגריל.
בצפון אוזבקיסטן כולל המטבח המקומי פילאף (תבשיל אורז ופירות יבשים), קבב, איטריות ופסטה, תבשילי קדירה, מגוון לחמים ודברי מאפה,
ואילו את המטבח של דרום אוזבקיסטן מאפיינים תיבול מעודן ומתוקים נהדרים. תה תוכלו למצוא בכל מקום. למרות המורשת המוסלמית שלהם,
רוב האוזבקים שותים אלכוהול, לפחות עם אורחיהם. אם אינכם חובבי משקאות חריפים (בייחוד וודקה), התנצלו על כך מראש.

אירועים מיוחדים
פסטיבל האביב נאברוס (Navrus - 'ימים חדשים') הוא החג החשוב ביותר בלוח השנה של עמי מרכז אסיה - גרסה מוסלמית ליום השוויון האביבי
בין היום והלילה (21 במרץ) ולחגיגות ההתחדשות והאביב שנערכו עוד לפני האיסלאם. החגיגות בנות ימינו כוללות תחרויות במשחקים עממיים,
פסטיבלי מוסיקה ודרמה, אמנות רחוב וירידים ססגוניים, ואחד המקומות הטובים ביותר לצפות בכל אלה הוא סמרקנד. את הרמדאן חוגגים
ברוב חלקי אוזבקיסטן בצנעה יחסית, ורוב התיירים לא מתקשים למצוא אוכל גם בחודש זה. חג הקורבן (Qurban), עיד אל-אדחה, נ
חגג בשחיטת כבש ובחלוקתו בין קרובי המשפחה ובין העניים.

במאי, מדי שנה זוגית, מארחת טשקנט פסטיבל סרטים, שמוצגים בו סרטים מאפריקה, מאסיה ומאמריקה הלטינית.
בסמרקנד מתקיים פסטיבל הילדים לשלום ולפירוק נשק ב-23 באוקטובר - החגיגות סובבות סביב המוזיאון הבינלאומי לשלום ולסולידריות,
מקבץ מרהיב של מזכרות מכל העולם. פסטיבל הקציר פאחטה-באיראם (Pakhta-Bairam), שמתקיים בקאראקאלפאק (Karakalpak) בדצמבר,
הוא אחד המקומות הבודדים בעולם שבו תוכלו לראות משחק של אילאק אויני (ylaq oyyny). בגרסה זו של הפולו, האופיינית למרכז אסיה,
חובטים השחקנים בגוויית עז במגרש - הנסיך צ'רלס חובב הפולו היה משתלב כאן היטב... אם ענפי ספורט כאלה קוסמים לכם, תוכלו לצפות
גם בהיאבקות, בקרבות איילים ובקרבות תרנגולים.

פעילויות
אפשרויות טובות לרפטינג ולשיט קיאקים תמצאו במרחק של מספר שעות נסיעה באוטובוס מטשקנט - מים שלווים זורמים
בנהרות סיר - דאריה ואנגרן (Angren), ומים סוערים יותר שוצפים באוגאן (Ugan), בצ'אטקאל (Chatkal) ובפסקם (Pskem).
עונת השיא של הרפטינג הם החודשים ספטמבר - אוקטובר. אתר הנופש בצ'ימגאן (Chimgan), שלוש שעות נסיעה באוטובוס לכיוון צפון מזרח
מטשקנט, הוא מרכז פופולרי לספורט חורף, אך אינו משתווה לאתרי הסקי והנופש שליד בישקק (Bishkek - בקירגיזיסטן) ואלמאטי (קזחסטן).

מסלולי טיול מצוינים עוברים בעמק הנהר אנגרן, ארבע שעות נסיעה באוטובוס ממערב לטשקנט; הערוץ העילי בפרט מרהיב ביופיו.
יש גם שבילי הליכה טובים היוצאים מהכיס האוזבקי שאחימארדאן (Shakhimardan), ברכס פאמיר אלאי שמדרום לעמק פרחאנה, ומגיעים עד לקירגיסטן השכנה. 

אתרים

טשקנט
בירת אוזבקיסטן, שהיתה בעבר העיר הרביעית בגודלה בברית המועצות, היא לבו של מרכז אסיה וצומת התחבורה שאליה
מגיעות הטיסות הרבות ביותר באזור. ובכל זאת, אין היא יעד תיירותי יפה כגלויה. בעקבות רעידת אדמה חזקה מאוד ב-1966,
ו'הודות' להתלהבות הרבה של המתכננים הסובייטיים, לא נותר כאן הרבה מ-2,000 שנות ההיסטוריה של העיר. רוב המבקרים בעיר מסכימים
שטשקנט היא העיר הסובייטית ביותר באופייה במרכז אסיה, ורבים מהסלאבים המתגוררים באזור, שלא מוכנים או לא יכולים לחזור למולדתם,
מעדיפים את הבטחון התרבותי היחסי של העיר הזאת, שכן מחצית מתושביה דוברי רוסית (גם אם אינם רוסים).

כדאי לצאת לטיול נינוח סביב שרידי העיר העתיקה, אסקי שאחאר (eskishakhar). מבוך זה של רחובות צרים ומאובקים, עם בתים נמוכים,
העשויים לבני בוץ, ועם מסגדים ובתי ספר (מדרסה - medressa) הצליח לחמוק מידיהם של המתכננים הסובייטים והם ממחישים
כיצד יכולים היו פני העיר להיראות ללא התפארת וההדר הסוציאליסטי. קוקלדאש מדרסה (Kukeldash Medressa) הוא בית ספר מפואר
מהמאה ה-16, שעובר כעת שיפוצים, והכיכר שלפניו מלאה מאמינים בבקרים שטופי השמש של ימי ו'; מסגד ג'אמי (Jami) הזעיר שבקרבת מקום,
מהמאה ה-15, שימש במהלך השלטון הסובייטי כסדנה לחישול ברזל. אל צ'ורסו בזאר (Chorsu Bazaar) שוק פתוח וענק, קרוב לקוקלדאש,
באים המונים מכל רחבי המדינה, רבים בלבושם המסורתי.
מה שטשקנט חסרה מבחינת שרידים עתיקים, היא משלימה בכל הנוגע למוזיאונים. במוזיאון לאמנויות היפות יש אוסף נהדר של אמנות
טורקסטנית מלפני העידן הרוסי, כולל חפצי אמנות הקשורים בפולחן זרתוסטרא, פסלי בודהה בני 1,000 שנים וציורי קיר מימי הסוגדיאנים.
המוזיאון לאמנויות השימושיות נפתח מחדש ב-1937 להצגת חפצי הנוי והעיצוב של תחילת המאה,
אבל הבניין עצמו - בסגנון טשקנטי מסורתי - מעניין יותר מתוכנו. יש בעיר גם מוזיאונים נוספים, המוקדשים להיסטוריה,
לעתיקות, לספרות, לגיאולוגיה ולרכבות. באשר לחיי התרבות, בקרו בתיאטרון האופרה והבלט נאבוי (Navoi), שבו מועלות הצגות
אופרה מהזולות ביותר בעולם, הממוקם בבניין הסובייטי היחיד בטשקנט שיש לו אופי משלו.

סמרקנד
אין שם שמזכיר את הרומנטיקה של דרך המשי יותר מסמרקנד. לרוב האנשים זו עיר מיתולוגית כמו אטלנטיס או מרוחקת
ואגדית כמו טימבוקטו. המציאות, כרגיל, קצת אחרת - מחוץ למרכז העתיק משתרעת עיר סובייטית אפורה וחסרת
עניין - ועם זאת יפעילו עליכם את קסמיהם בעיר העתיקה האתרים הנהדרים והגדולים מהחיים מתקופת טימור לנג,
הבזאר בשלל צבעים מרהיבים וההיסטוריה הארוכה והעשירה של העיר.
את רוב מוקדי העניין היפים של סמרקנד בנו טימור, נכדו אולוחבק (Ulughbek) והשאיבאנידים האוזבקיים;
כל אלה הפכו את העיר למוקד הכלכלי, התרבותי והאינטלקטואלי של מרכז אסיה במאות ה-14-15. כמעט כל האתרים
המעניינים נמצאים בעיר העתיקה וצרובת השמש, שנותרה בדיוק כפי שהיתה מאז אותה תקופה.

היהלום שבכתר ואחד המראות המרשימים ביותר במרכז אסיה הוא הרג'יסטן (Registan), מקבץ של בתי ספר מלכותיים
ומשופעים ובהם עומס-יתר של אריחים, פסיפסים תכלכלים ומרחבים עצומים, שמידותיהם מושלמות. מסגד ביבי-חאנים (Bibi - Khanym)
העצום שבסמוך היא מבנה איתן ומעוצב. כיום הוא הרוס, אך בעבר היה פנינת האימפריה שהקים כאן טימור. אלא שהמסגד נפל קורבן לפארו הרב,
שכן בעבר היה אחד המסגדים הגדולים ביותר בעולם המוסלמי, ובו שוכללו שיטות הבנייה החדשניות-דאז עד קצה גבול היכולת; המסגד, שהתפורר
 במשך מאות בשנים, התמוטט לבסוף ברעידת האדמה של 1897.
האתר המרגש ביותר בסמרקנד הוא שאני-זינדה (Shahi-Zinda), רחוב ובו קבריהם של טימור ואולוחבק ושל בני משפחתם ויקיריהם,
כולל קברו של אחד מבני-דודיו הנכבדים של הנביא מוחמד, כך לפחות טוענים. למרות שחזותם הושחתה בשל קופסאות התרומות,
הקברים מעוטרים עדיין בכמה מאריחי המיוליקה (טכניקת זיגוג מיוחדת) היפים ביותר בעיר. מופע הבידור מספר אחת בעיר
הוא הבזאר המרכזי סביב מסגד ביבי-חאנים. שוק האיכרים הססגוני והסואן הוא ממש מגדל בבל, מלא שמלות ורדידים, כובעים וטורבנים,
ויש בו נציגות כמעט לכל קבוצה אתנית שקיימת באזור.

טיסות יומיות סדירות מקשרות בין טשקנט לבין סמרקנד, או שתוכלו לנסוע חמש שעות ברכבת או באוטובוס לאורך 'הערבה הרעבה',
השטוחה והצחיחה. אוטובוסים מקשרים בין סמרקנד לבין הערים טשקנט, בוכרה, דושאנבה (Dushanbe) ואלמאטי (Almaty).

בוכרה
בוכרה, על ההיסטוריה בת 1,000 השנים שלה ומרכז העיר העתיקה שלא השתנתה הרבה זה 200 שנה, היא אחד המקומות הטובים
ביותר במרכז אסיה שתוכלו להתוודע בהם לטורקסטן שלפני הכיבוש הרוסי. אחרי הפסיפסים המפוארים של סמרקנד, צבעי החום של בוכרה
לא ממש מלהיבים ממבט ראשון, אך כיוון שרוב חלקיו של מרכז העיר הם שמורה אדריכלית - וכוללים מבצר מלוכה איתן, הרבה בתי ספר לשעבר
וכמה מרחצאות עתיקים ושרידים למכלול השוק העצום - מי מתלונן על המחסור בצבעים?
בעיר יש יותר מ-140 מבנים מוגנים, והפנינים העיקריות מביניהם הן לאבי-האוז (Labi-hauz), כיכר מהמאה ה-17 שנבנתה סביב בריכה:
שלושה בזארים מקורים; מינארט קאלאן (Kalan) מהמאה ה-12, צריח בגובה 47 מ' שהיה בעבר הבניין הגבוה ביותר באסיה.
והמאוזוליאום לאיסמעיל סאמאני (Ismail Samani), המבנה העתיק ביותר בעיר (הושלם בסביבות 905) ואחד היפים ביותר במרכז אסיה.
למרות שעיצובים מסוימים של שטיחים מקורם כאן, הרי השטיחים המפורסמים של בוכרה, שזוכים להערכה רבה כל-כך במערב, מיוצרים
למעשה בטורקמניסטן, שהיתה בעבר חלק מהחאן הבוכרי. כאן אמנם לא מייצרים שטיחים מרהיבים, אך המקומיים נחמדים הרבה יותר
מתושבי סמרקנד וטשקנט, וזו סיבה טובה לבקר בעיר, לא פחות מהאתרים עצמם.
מבוכרה מתחילה מסילת רכבת הנמשכת מכאן לסמרקנד (שש שעות), לטשקנט (12 שעות) ולנוקוס (Nukus; 20 שעות), ויש גם רכבת
שבועות לאלמאטי שבקזחסטן. אל טשקנט ניתן להגיע גם באוטובוס או בטיסה (שעתיים).

חיבה
האגדה מספרת, שחיבה נוצרה כששם, בנו של נוח, גילה כאן באר. העיירה היתה קיימת, ללא כל ספק, כבר במאה השמינית, כמבצר משני
וכתחנת סחר על אחד מנתיבי דרך המשי, נתיב שהוביל לים הכספי ולוולגה. בתחילת המאה ה-16 הפכה חיבה לבירת האימפריה הטימורית,
לשוק עבדים סואן ולמרכזה של נסיכות, ונותרה במעמדה זה במהלך 300 השנים הבאות. עד שרוסיה כבשה לבסוף את האזור מהטימורים
במאה ה-19, חששו אפילו האמיצים שבלוחמים ממפגש עם אנשי השבט האכזריים הללו בטריטוריה המדברית שלהם. כיום, חיבה היא מקום נעים ושליו.
היא מרוחקת 35 ק"מ מצפון מערב לאורגנץ' (Urgench) - עיר משמימה שהעניקה לעולם את האלגברה - ולא תראו כאן
כל דבר מפחיד, אלא רק גידולי כותנה ועצי פרי.

חיבה של היום היא עיר מוזרה למדי. הלב העתיק שלה, בניגוד לזה של רוב הערים במרכז אסיה, נשתמר כולו - אך הוא נקי ומעוקר כל-כך,
עד שכל החיים נסחטו מתוכו. למרות ערב רב של מסגדים, קברים, ארמונות ובתי ספר, יהיה עליכם להפעיל את דמיונכם כדי לחוש את האווירה
הסואנת שהיתה כאן. עם זאת, ההפתעה שמספקת חיבה, אחרי הכחול של סמרקנד והחום של בוכרה, הוא השימוש באריחי טורקיז,
ולפחות חלקים מאיצ'ון קאלה (Ichon Qala) - העיר העתיקה המוקפת חומה - נותרו מלאי חיים.

הבקרים והערבים הם הזמנים הטובים ביותר לטיול בחיבה, ועם האתרים החשובים כאן נמנים מינארט קאלטה מינור (KaltaMinor minaret) -
מבצר קוחנה ארק (Kukhna Ark); 218 עמודי העץ של מסגד ג'ומה (Juma); ארמון טוש-חובלי (Tosh-Khovli) המעוטר להפליא.
איסלום-חוג'ה מדרסה (Islom-HujaMedressa) והמינארט דמוי המגדלור שלו; והמאוזוליאום לפאחלאבון מחמוד (PahlavonMahmud).
אוטובוסים סדירים עושים את הדרך בין אורגנץ' לחיבה. אורגנץ' נמצאת 16 שעות נסיעה באוטובוס ממערב לטשקנט,
והטיסה אליה תקצר את הנסיעה לשלוש שעות בלבד.

שאכריסאבז
עיירה קטנה ולא-רוסית זו (Shakhrisabz), 90 ק"מ מדרום לסמרקנד, לא תיראה לכם מיוחדת, עד שתיתקלו בשרידים הפזורים ברחובות הצדדיים.
זוהי עיירת הולדתו של טימור, ובעבר האפילה ככל הנראה על סמרקנד. כיום לא נותר הרבה מארמון אק-סאראי (Ak-Saray) של טימור,
פרט לכניסה העצומה, 40 מ' גובהה, המכוסה בפסיפסים מרהיבים שנראים כמו עבודת רקמה, בכחול, בלבן ובזהב. עם זאת, קשה לדמיין
כיצד נראו בעבר שאר חלקיו של ארמון-הקיץ המפואר הזה. כך גם באשר לדורוסיאדאט (Dorussiadat - 'מושב הכוח והעוצמה'), שהיה
ככל הנראה אף מפואר יותר מהארמון. מוקדי עניין נוספים הם קברי אבותיו של טימור,
מסגד קוק-גומבאז (Kok-Gumbaz) הענק והקריפטה של טימור, שיועדה להיות מקום הקבורה שלו אך כיום שמורים בה שרידיהן
של שתי גופות בלתי מזוהות. מוניות ואוטובוסים עושים את הדרך בת השעתיים מטשקנט עד שאכריסאבז.

עמק פרחאנה
עמק רחב, שטוח ופורה זה (Ferghana), שמאגפים אותו רכס טיאן שאן מצפון ורכס פאמיר אלאי (Pamir Alay) מדרום, הוא מרכזה של אוזבקיסטן,
האזור המיושב ביותר במרכז אסיה והמרכז באזור לייצור המשי. הרוסים הזדרזו להפוך חלקים נרחבים מהעמק לשדות כותנה ולהפוך את עיירות
המסחר העתיקות לאזורי תעשייה מכוערים, כך שלתיירים מוקדי העניין העיקריים כאן הם האנשים השמרנים, הגאים ומכניסי האורחים, הבזאר
הססגוני להפליא במארחילאן (Marghilan) והקרבה להרים. עם צמתי התחבורה העיקריות בעמק נמנות הערים קוקאנד (Kokand),
פרחאנה ומארחילאן. טיסות יומיות מקשרות בין טשקנט לפרחאנה, אוטובוסים עושים את דרכם לקוקאנד, ורכבות - למארחילאן.

מויאנק
העיירה מויאנק (Moynaq) מבטאת יותר מכל מקום אחר את הטרגדיה של ימת אראל היבשה. בעבר היה זה אחד משני נמלי הדיג החשובים
ביותר שעל גדות הימה, וכיום מרוחק 40 ק"מ מהמים. כל שנותר מצי הדיג של מויאנק תקוע בחול, לצד נסיונות השווא של התושבים לפתוח
תעלות אל קו המים הנסוג והולך. אוכלוסייתה המצומצמת של העיירה, 2000 תושבים בסך הכול, סובלת גם כיום מהאסון של ימת אראל,
בשל הקיצים החמים, החורפים הקרים, סערות החול, המלח והאבק הקשות ועוד. העיירה נותרה עדות טרגית להרס הסביבתי שזרעה
המדיניות הסובייטית במרכז אסיה. מויאנק נמצאת 210 ק"מ מצפון לנוקוס - סעו במונית או באוטובוס בין שתי העיירות. כדי להגיע לנוקוס,
סעו ברכבת היומית או באוטובוס היומי מטשקנט. 

כללי
אוזבקיסטן - רפובליקה 
עיר בירה - טשקנט 
מיקום - מרכז אסיה

עצמאות – 1 בספטמבר 1991

נשיא – איסלאם קרימוב (מאז  (1990

 
אוכלוסיה
אוכלוסייה – 25.2 מליון נפש

צפיפות ממוצעת – 56 נפש לקמ"ר

שיעור יודעי קרוא וכתוב – 99%

קבוצות אתניות עיקריות
אוזבקים – 80%

רוסים – 5.5%

טאג'יקים – 5%

קזחים – 3%

טטרים – 1.5%

אחרים – 2.5%

שפות עיקריות
אוזבקית – 74%

רוסית – 5.5%

טג'קית – 5%

קזחית – 3%

קראקפלאק – 2.5%

טטרית – 1.5%

 
דתות
מוסלמים – 88% (רובם סונים(

נוצרים אורתודוקסים – 9%

אחרים – 3%

 
גיאוגרפיה
שטח – 447,400 קמ"ר

ההר הגבוה ביותר - 4,301 מ' מעל פני הים (Adelunga Toghi )

משקעים ממוצעים - 100-300 מ"מ

אוצרות טבע עיקריים - אוזבקיסטן עשירה במינרלים; גז, נפט, פחם, זהב, אורניום, כסף, נחושת, עופרת, אבץ וטונגסטן. 

 
מבנה פוליטי
מבנה פוליטי - רפובליקה נשיאותית

עצמאות- 1 בספטמבר  נשיא המדינה- איסלאם קרימוב (מאז 1990)

 
אוזבקיסטן - כללי

אוזבקיסטן שוכנת במרכז אסיה, היא גובלת עם קזחסטאן בצפון ובמזרח, עם תורכמניסטאןבמערב ועם טג'יקיסטאן, קירגיסטאן ואפגניסטאן בדרום.
אוזבקיסטאן עשירה באוצרותטבע ונמנית על עשר יצרניות הזהב הגדולות בעולם (מקום 8), היא המדינה השלישית בעולםבמאגרי גז טבעי ובעלת
מאגרים גדולים של נחושת, כסף ואבץ.כ-2/3 משיטחה הן ערבותומדבר, במיוחד בחלקה המערבי. את הגיוון מספקת הדלתה שבה נשפך נהר
האמו-דריה לימתארל (Aral), אשר מתרומם במזרח מעל הנוף הטופוגרפי לכיוון ההרים של שכנותיה, מהםמתחילים לזרום נהרות שונים.
הנהר הגדול ביותר החוצה את המדינה וגם את תורכמניסטאןואפגניסטאן הוא האמו-דריה.

למבקרים בה מציעה אוזבקיסטאן מגוון עצום של מראות וצבעים: ערבות מדבריות עם נאותמדבר, נהרות זכים והרים ירוקים, שווקים ססגוניים
מלאים כל טוב - פירות, ירקות, אריגים, שטיחים ועבודות עץ ; ערים עתיקות עם מסגדים, מדרסות וארמונות ענק בעלותמבנה ארכיטקטוני מדהים.

בשלושת הערים הקסומות סמרקנד, בוכרה וחיווה כיפות טורקיז המתרוממות מתוך המדברמעל ערבסקות אחוזות שיגעון גדלות, כחולות - סגולות -
תכולות, בחזיתות מסגדים ריקיםופונדקי אורחות הסוחרים, ששום אורחה לא עוצרת בהם עוד. הארכיטקטורה המעודנת ורמתהתחכום בערים
אלה עומדים בניגוד משווע למצבן הקשה כיום, לאחר הזנחה של דורות רבים, שקיעה תרבותית וכלכלית וחולשה פוליטית. הפאר, על אף שחלף,
עדיין זוהר באריחי קרמיקהכחולה וירוקה שלאחרונה מנסים לשמרו, מתחת לכיפות ענק ומבואות מקושתים.

המערב התחיל לחלום על המזרח - על עושרו, על תפנוקיו, על המסתורין והחושניות שלו - כאשר היה עדיין בעריסה.
נהר האוקסוס הרחב סימן את גבול העולם המוכר. מעבר לו, עלשטחן של בקטרייה וסוגדיאנה הקדומות שוכנת היום אוזבקיסטאן.
המרחבים הפראיים של אסיההתיכונה, מגבול סין ומונגוליה במזרח ועד תורכיה במערב, הם חלק מהאזור הגיאוגרפיהאיראנו-טורגי,
אשר משתרע ממבואות הים התיכון אל הרי אוראל ועד הרי פמיר וטיין-שאן. באזור זה, שהוא הגבול הצפוני של התפשטות האיסלאם
ואזור הדימדומים המזרחי של העולםהיווני-נוצרי, משתרע עולם התורכו-מונגוליים - ערב רב של שבטים נודדים, פראיים למחצהולמודי מלחמה,
שהיו אדוניה של הארץ לדורותיה. כאן עברו דרכי המסחר הגדולות, עריהפאר של העבר חיווה, פרגאנה, בוכרה, סמרקנד
ושהריסרבז - היו הצמתים והשווקים על דרךהמשי, שבהן הובילו את שכיות החמדה של סין והודו לרומא והלאה לאירופה.

אוזבקיסטן - דרך המשי מסע דרך המשי התחילבסין, משם דרך מעברים קשים שהיו חסומים ברובם בתקופת החורף, חצה אתרכסי הרי ההימליה ופמיר בשלושה נתיבים שונים, שהתאחדו כולם במישוריהמדבריותהגדוליםשל מרכז אסיה, באגור עמק פרגנה הנמצא מזרחית לטשקנט. התחנות הבאות שלבוכרהוסמרקנדהיו למעשה "אמצע הדרך" ובהן מרבית השיירות החליפו מובילים וסחורות. משםהמשיכוהשיירות את דרכן מערבה לכיוון חופי הים התיכון, תוך שהן מתפצלות שניתלשתידרכיםעיקריות, האחת - לכיוון דרום, דרך בגדד, והשניה - לכיוון צפון ודרךתורכיההגיעהליעדה במדינות אירופה .

המסלול היה דו כיווני כשהשיירות המגיעות מהמזרח מביאות איתן למערב בדי משי, תבלינים, צמחי מרפא, תה, בשמים וכלי קרמיקה.
הסחורות החליפו ידיים וחזרו למזרח כשהןנושאות זהב, כסף, שנהב, סוסים גזעיים, כלי חרסינה ופורצלן, ויין.

דרך המסחר שאינה אגדה קישרה בין שתי תרבויות גדולות, האחת במזרח והשניה לאורךחופי הים-התיכון במערב.
עדויות על דרך מסחר זו קיימות כבר במאה השלישית לפניהספירה. הדרך זכתה לתאוצה רצינית בתקופת שלטון הרומאים,
אוהבי "החיים הטובים", שפיתחו את ענפי בדי המשי והבשמים. סיומה ה"רשמי" של דרך המשי בא במאה ה- 19, עםהשתלטות הרוסים
על מדינות מרכז אסיה לאורך המסע, שנמשך בדרך כלל כ-200 ימים.

חצו שיירות של בהמות, גמלים וסוסיםאזורים גאוגרפים נרחבים, כשהם נחים בין מסע - יום למשנהו בתחנות מיוחדות - קרוואניםשל סראי,
שסיפקו להם אירוח ובטחון מפני שודדי הדרכים, ששלטו בחלקים נרחבים של הדרך. תרומתן הגדולה ביותר של שיירות המסחר הייתה לא
רק במוצרים עצמם, אלא חילופי ידעוהעשרת הידע בין התרבויות המפותחות והשונות כל-כך, הדתות (מהנצרות לבודהיזם ליהדותועד האיסלם),
פילוסופיות החיים השונות, תרבויות המוסיקה השונות, שירה, ספרות, מחולורעיונות טכנולוגיים.

מידע שימושי

ויזות: ישראלים זקוקים לוויזה לאוזבקיסטן, וניתן להנפיקה באמצעות שגרירות אוזבקיסטן בתל-אביב

(טל' 03-5796026), עם דרכון בתוקף, שתי תמונות ו-95 דולר. 

בריאות: הסיכונים כאן הן הפטיטיס מסוגים A וE-, דיפטריה וקדחת הבקר. נהגו במשנה זהירות ואל תשתו מים מהברז
גם אם המקומיים טוענים שהם טובים לשתיה

שעון: אוזבקיסטן מקדימה את ישראל בשלוש שעות

חשמל: 220 וולט

מידות ומשקלות: השיטה המטרית

עלויות יחסיות
מטבע: סום (sum)

עלויות יחסיות:

ארוחה זולה: 3-5דולרים

ארוחה במסעדה ממוצעת: 5-10 דולרים

ארוחה במסעדה יקרה: 10-20דולר

חדר זול: 12-20 דולר

חדר במלון ממוצע: 20-50 דולר

חדר במלון יקר: 50-100 דולר

באוזבקיסטן לא ישמש אתכם כל אמצעי תשלום, פרט למזומנים. גם אם יש מקומות ספורים שבהם ניתן להלכה לפדות המחאות נוסעים,
לא כדאי לסמוך עליהם. המטבע הקל ביותר להחלפה הוא כמובן הדולר, ואחריו המרק הגרמני. אין טעם להביא שטרות גדולים,
שכן החשש מזיופים גדול כל-כך, שרבים פשוט לא יקבלו אותם: השלימו עם העובדה שיהיה עליכם לסחוב אתכם חבילה גדולה של שטרות של
עשרה דולרים. כמו כן קחו אתכם רק שטרות חדשים לגמרי, אחרת איש לא יסכים לקבלם. במלונות של אוזבק-טוריזם במרכזי התיירות הגדולים
מקבלים תשלום בכרטיסי האשראי הבינלאומיים, ובטשקנט תוכלו גם למשוך כספים בבנקים באמצעות כרטיסי הפלסטיק.

במסעדות היוקרה מוסיפים באופן אוטומטי לחשבון דמי שירות בשיעור של חמישה אחוזים עד עשרה אחוזים, אבל בשאר המדינה לא נהוג לחלק טיפים,
ונוהג זה אף מנוגד למסורת האירוח של רוב המוסלמים ועלול לפגוע ברגשותיהם. מתן שוחד, לעומת זאת, נפוץ ופופולרי מאוד,
אבל אם תרצו להיעזר בבקשישים, זכרו שאתם מעלים את המחירים לבאים אחריכם. בשווקים מקובל להתמקח - בקניית מוצרי מזון לא תקבלו
הנחה משמעותית, אבל ברכישה של פריטים מלאכת יד תוכלו להוריד את המחיר באופן ניכר.

תחבורה

הטיסה היא הדרך הכי פחות מהנה, ויש הטוענים שגם הכי פחות בטוחה, להגיע ממקום למקום באוזבקיסטן. טיסות הפנים חסרות כל
שירותים בסיסיים - יהיה עליכם להביא אתכם את ארוחת הצהריים שלכם, למשל - ומבחינה בטיחותית הן רחוקות מאוד מהתקנים הנהוגים במדינות המערב.
הנסיעה באוטובוס היא הדרך הטובה ביותר לנסוע מעיירה לעיירה בזול, ויש כאן אוטובוסים נוחים למרחקים ארוכים, הנוסעים בקווים קבועים
עם תחנות קבועות. אוטובוסים סדירים מקשרים בין הערים טשקנט, בוכרה וסמרקנד. האוטובוסים המחוזיים נוחים פחות וגם פחות אמינים.
במיניבוסים הפרטיים תשלמו יותר ותסעו מהר יותר - פעמים רבות באופן מסמר שיער ממש. הנסיעה במוניות עולה רק מעט יותר מאשר
באוטובוסים, אך הן נוחות יותר, והסיכוי רב יותר שהנהג יראה לכם מקומות שאינם נמצאים על מסלול התיירים הרגיל.

הנסיעה במחלקה השנייה ברכבת היא הזולה ביותר, ולכן הרכבות הן אמצעי התחבורה הצפופים ביותר.
יש להניח שגם תזכו לתשומת לב רבה מצד הנוסעים האחרים.
הרכבות איטיות, החלונות מלוכלכים כל-כך שלא תזכו לראות הרבה מהנוף, לא שמעו פה על קרונות מסעדה, ויש סיכוי סביר שישדדו אתכם בדרך.
בקיצור - לא מומלץ בכלל,

האביב (אפריל עד יוני) והסתיו (ספטמבר עד אוקטובר) הן העונות הטובות ביותר לביקור באוזבקיסטן. מזג האוויר נעים, ובאפריל פורח
המדבר לזמן קצר. הסתיו הוא עונת הקציר והאסיף, אז כורעים דוכני השוק תחת עומס הפירות והירקות הטריים. אם תרצו לצאת לטרקים בהרים,
הקיץ (יולי-אוגוסט) הוא התקופה הטובה ביותר לכך; בכל תקופה אחרת מזג האוויר בלתי צפוי, ובמעברי ההרים אף עלול לרדת שלג.
טיסות בינלאומיות סדירות רבות יותר מגיעות לטשקנט מאשר לכל עיר אחרת במרכז אסיה. למרבה הצער, זהו גם נמל התעופה הכי פחות נעים באזור,
בייחוד למי שמבקרים כאן לראשונה; אולם הנוסעים הנכנסים, למי שאינו אח"מ, הוא מקום מדכא ומיוזע במיוחד. נמל התעופה נמצא במרחק
שישה ק"מ מדרום למרכז העיר.

הרכבות לאוזבקיסטן יוצאות ממוסקבה ועוברות דרך סאמארה Samaraלאורך קזחסטן ועד טשקנט, או דרך אורגנץ', צ'ארגו  Charjou בוכרה
וסמרקנד לטשקנט. הנסיעה ממוסקבה לטשקנט אורכת כ-56 שעות ברכבת

ליצירת קשר לחץ כאן.