פילוג הכנסייה הנוצרית

פילוג הכנסייה הנוצרית או פילוג מזרח - מערב או הפילוג הגדול (למרות שביטוי זה נזכר לעתים גם בהקשר של הפילוג המערבי) המכונה
בלעז "הסכיזמה", הוא אירוע שהפריד בין הכנסייההאורתודוכסית המזרחית ובין הכנסייה הרומית-קתולית המערבית בשנת 1054.

שתי הכנסיות הופרדו בשל סיבות דוקטריניות, תאולוגיות, לשוניות, פוליטיות וגאוגרפיות. רובן נשארו לא מפויסות עד היום הזה,
למרות כ־12 קהילות כנסייתיות, אשר במקור זוהו עם האורתודוכסיה המזרחית והחליפו את נאמנותם לאפיפיור במאות שבאו אחרי הפילוג,
וכיום נקראות כנסיות קתוליות אורתודוכסיות-טקסית.

הטענה, כי לפני הפילוג לשתי כנסיות הייתה רק סמכות דתית אחת מרכזית היא שגויה. הכנסייה הקדומה נשלטה בידי
חמישה פטריארכים: אלה של רומא, קונסטנטינופול, אנטיוכיה, אלכסנדריה וירושלים, לכל אחד יש סמכות על הבישופים בתחומים גאוגרפיים מוגדרים.
הפטריארך מרומא מצד אחד, וארבעת האחרים מצד שני, התפצלו אחד זה מזה, אף אחד מהם לא היה ארגון חדש שנוצר.
כל קבוצה החשיבה (ומחשיבה עד היום) את עצמה ככנסייה הקדושה היחידה, זו הקתולית משושלת השליח פטרוס, והקבוצה השנייה
היא שעזבה את הכנסייה הזו בזמן הפילוג. הכנסייה הרומית מחזיקה בעמדה כי האפיפיור היה ראש כנסייה זו, הכנסייה של לפני הפילוג.

עם המעבר של השליט הרומי והאוטוריטות הפוליטיות מרומא לקונסטנטינופול, נוצר פילוג במזג הדתי של האימפריה. בגלל מנהגו
של השליט ליטול סמכות בנושאים דתיים וחילונים גם יחד, בסופו של דבר, נוצר פיצול בין הבישופים - אלה שהלכו בעקבות האפיפיור
מרומא ואלה שהלכו בעקבות השליט שבקונסטנטינופול.

בעקבות פילוג זה נוצרו שתיים מהכנסיות הראשיות בנצרות - הכנסייה האורתודוכסית והכנסייה הקתולית. ב־27 בנובמבר2004, בניסיון לקדם איחוד נוצרי, החזיר אפיפיור יוחנן פאולוס השני את עצמותיהם של הפטריארך יוחנן כריסוסטומוס ושל גריגורי מנזיאנזוס לאיסטנבול. שרידיו של זה הראשון נגנבו על ידי צלבן בשנת 1204, ויש המאמינים כי גם שרידיו של השני נגנבו בידיו. בכל אופן, הוותיקן טוען כי העצמות של הקדוש השני הובאו לרומא על ידי נזיר ביזנטי במאה ה־8.

"הפילוג הגדול" במאה ה-11 (כחול ואדום) בגרף הפילוגים העיקריים של הנצרות

 
ליצירת קשר לחץ כאן.