|
סנט פטרסבורג
או בשם הישן לנינגרד –Leningrad
היסטוריה – היבטים כלליים
סנט פטרסבורג זוהי העיר השניה בגודלה ברוסיה אחרי מוסקבה, ואחת הערים הגדולות ביותר באירופה. מספר תושביה כ- 4.7 מיליון נפש. היא גם אחת ממרכזי התעשייה החשובים של רוסיה בכל הזמנים. במשך למעלה ממאתיים שנה, מ- 1703 עד 1918 שימשה עיר הבירה של רוסיה .
העיר שוכנת על גדות המפרץ הפיני, שהוא זרוע של הים הבלטי, בשפך הנהר ניוה –Neva. היא בנויה בחלקה על ביצות שיובשו, ובחלקה על איים, שנוצרו על-ידי הזרועות של ה- Neva. דרכי-מים טבעיות ומלאכותיות (תעלות) חוצות את העיר. כאשר רוח מערבית חזקה יוצרת גלים גבוהים ובאותה עת גואים פני המים בנהר, קיימת סכנה גדולה של שיטפונות. ואומנם, לא פעם הוצפו חלקים גדולים של העיר.
סנט פטרסבורג, המוכרת גם בשמה הישן לנינגרד - עיר של לנין, היא עיר יפה ומיוחדת. אדריכלים רוסים וזרים הקימו בה כנסיות, ארמונות ובתים ציבוריים, ביניהם כיכרות, רחובות רחבים וגנים ציבוריים. הרחוב המפורסם ביותר של העיר הוא נבסקי פרוספקט- Nevsky Prospekt . זוהי שדרה רחבה, שאורכה כ- 4 ק"מ. במרכז העיר בנויים בניין האדמירליות ו"ארמון החורף", שהיה לפנים מושבם של הצארים הרוסים. ה"הרמיטאז'" הוא מן המוזיאונים העשירים והגדולים ביותר באירופה. יש בעיר אוניברסיטה וספריה, שהיא מן הגדולות בעולם, בית האופרה על שם "קירוב" ועוד הרבה מוסדות תרבות ומדע. סנט פטרסבורג היא עיר הנמל החשובה ביותר ברוסיה בים הבלטי, אם כי קפיאת ה-Neva בחורף, גורמת לחסימת הנמל במשך כארבעה חודשים בשנה. נהר ה- Neva , נהרות אחרים והתעלות, קושרים את סנט פטרבורג עם הים השחור, הים הכספי וימות אחרות.
העיר נוסדה ב- 1703 בידי הצאר פטר הגדול כדי לפתוח לרוסיה חלון צפוני לאירופה. פטר העביר לכאן את בירת רוסיה ממוסקבה בשנת 1712 והוא כינה אותה סנט פטרסבורג. בבניית העיר שותפו אדריכלים ואומנים מארצות מערב אירופה, והם שהקנו לה את צביונה ה"מערבי", בניגוד לאופי ה"רוסי" של מוסקבה. פטרסבורג הייתה המוקד לרוב ההתקוממויות הגדולות ברוסיה.
ב- 1905 פרצה בה המהפכה הרוסית הראשונה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב- 1914 הוסב שם העיר ל- פטרוגראד Petrograd
(כיון שהסיומת - בורג- Burg היא גרמנית, וגרמניה הייתה אז אויבתה של רוסיה). עקב מפלותיה של רוסיה במלחמה זו, גברה רוח המרי בעיר. ב- 1917 התחוללו בה שתי מהפיכות: הראשונה בפברואר והשניה באוקטובר (לפי הלוח הרוסי הישן). המהפכה השניה מוכרת כ"מהפיכת אוקטובר". זהו אחד המאורעות החשובים ביותר בתולדות הזמן החדש, הואיל והמהפכה העלתה לשלטון ברוסיה את הקומוניזם בהנהגתו של ולאדימיר איליץ' לנין Lenin. ב- 1919 העביר לנין את הבירה מפטרסבורג, ששכנה קרוב מידי לגבול, למוסקבה. ב- 1924 , לאחר מותו של לנין, הוסב שם העיר פעם נוספת ללנינגרד.
לאחר המרי האזרחי ב- 1990 והתפרקותה של ברית המועצות, חל גל של שינויים ברבות מערי רוסיה. בין היתר שונה ב - 1991 שמה של לנינגרד, שוב, לסנט פטרסבורג.
סנט פטרסבורג היא מרכז תעשייתי ואתר נופש ימי. התיירים נמשכים אליה בעיקר משום העושר התרבותי והאדריכלי שלה. העיר עשירה בחיי תרבות מרתקים ואין ערים רבות בעולם שמשתוות לה ביופיה.
התפתחות היסטורית של העיר עד המאה ה- 19
ב- 1700 הדלתה של הנייבה- Neva והשטחים סביבה היו שייכים עדיין לשוודיה. בין יערות ואזורי ביצה, היו עשרות ישובים קטנים וכפרי דייגים, שתושביהם היו פינים, רוסים ושוודים. המסחר באזור התרכז ליד המבצר ניינשנץ, שהשקיף על גדות הנהר, מול המקום בו נמצא כעת מנזר סמולני. Smolny היתהמושבה קטנה של מפיקי זפת. Smola – פירושו זפת ברוסית. ניסיונו הראשון של פטר הגדול לקנות אחיזה באזור – שנחשב לחיוני בשל שאיפות ההתפשטות שלו מערבה – הסתיים בכישלון צורב. פחות משלוש שנים לאחר מכן, הוא תקף שוב. צבאו, שהיה עתה ממושמע ומנוסה יותר הצליח הפעם. רק כעבור שבועיים, ב- 16 במאי 1703, הוא הניח את אבן הפינה למה שיהיה לאחר מכן מבצר פטר ופבל Peter &Pavel במרחק של כמה קילומטרים במורד הנהר, על אי שהפינים המקומיים קראו לו "יאני- סארי" או "אי השפנים". למקום עצמו קרא בשם סנק טרסבורג – סנט פטרסבורג. אלפי אריסים מכל רחבי רוסיה, עם שבויי מלחמה שבדים, גויסו לעבודה באתר הבניה הענק של פטר הגדול. כיון שהיה מחסור במריצות, העובדים נשאו אדמה בשיפולי הבגדים או בשקים. המזון היה במשורה, כי האזור נהרס במלחמה, ומערכת האספקה כשלה מעת לעת. לעובדים רבים לא הייתה קורת גג, כי עברו שנים עד שהוקמו צריפי עץ שיספיקו לכולם. כתוצאה מכך, אלפי אנשים מתו ממחלות ומתשישות, עקב שאפתנותו של הצאר.
כדי ליישב את הבירה החדשה, פטר הגדול הוציא צו אחרי צו, אל קבוצות של אצילים, סוחרים ובעלי מלאכה, והורה להם לבנות בתים ברובעים שקבע להם, על חשבונם אבל לפי טעמו. הם באו באי רצון, התלוננו על האקלים הקשה, על האזור השומם, על החורף הצפוני הקר. אבל הם באו, בכל זאת. עם מותו של פטר הגדול, בשנת 1725 בסנט פטרסבורג היו כבר 40 אלף תושבים קבועים. במקום היו גם מספר מבנים שיהפכו לסימני היכר של העיר, מבצר פטר ופול כמעט הושלם, והקתדרלה של טרזיני הייתה בשלבי הקמה. אפשר היה להבחין מרחוק בבניין של חיל הים, על פי מגדל העץ שלו, ובראשו תפוח עץ מזהב ופריגאטה. במקום היה גם ארמון חורף, אם כי היה צנוע וקטן יותר מזה שניתן לראות שם היום.
באי בזיל Vasilevsky – בשולי החוף, שהוא בצורת קודקוד משולש או חץ- ברוסית סטרלקה, היו מבנים רבים – בורסה, בית המכס, מספר רציפים, והבניינים הגדולים של 12 המכללות, היום האוניברסיטה. בדרום העיר, בקצה שדירת נייבסקי פרוספקט- Nevsky Prospekt של היום, הייתה כנסיית הבשורה. מנזר אלכסנדר נייבסקי נבנה זמן לא רב לאחר מכן.
אבל למרות כל המבנים החשובים האלה, המקום לא היה יותר מאשר עיירה. פרברי העיר היו אזורי יער, ובלילות זאבים התרוצצו במרכז העיר. והיו סכנות נוספות- סנט פטרסבורג הוצפה שוב ושוב ואפילו הצאר עצמו כמעט טבע באחת ההצפות. בנוסף, פרצו בעיר שריפות קטלניות. אין זה מפתיע, אפוא, כי בני האצולה נשמו לרווחה, כשיורשו של פטר הגדול החליט לחזור למוסקבה.
באמצע המאה ה- 18, קרנה של סנט פטרסבורג שוב עלה, והיא עברה שינוי יסודי בימי שלטונה של קתרינה הגדולה ( 1762-96). ארמון גוסטיני דבור- Gostinnyi Dvor ,ושדרת נבסקי פרוספקט- Nevsky Prospekt , שתוכננו בידי ואלין דה למוט – הוקמו בתקופה זו, וכן גם ארמון טאורידס והארמונות בפרברי העיר, Pavlovsk ו- Tzarskie Selo . ארמון ההרמיטז' הקטן שנבנה בסמוך לארמון החורף, עוצב מחדש בסגנון קלאסי על-ידי קתרינה הגדולה. ארמון אניצ'קוב הנפלא, המשקיף על תעלת פונטנקה-Fontanka נבנה על ידי קתרינה עבור בן- חסותה, הנסיך פוטיומקין.
הקיסרית ניהלה חיי פאר, שנודעו באירופה כולה. כך נולדה ה"אופנה" של סנט פטרסבורג.
יורשה של קתרינה הגדולה, הצאר ה"משוגע" פאול, בנה לעצמו מעון חדש, ארמון מיכאילובסקי –Mikchailovski , בקצה המזרחי של הנהרות מויקה-Moyka , ופונטנקה- Fontaka . שליט- בובה זה, שפחד פחד מוות ממתנקשים, התבצר במבצר מוקף תעלות מים. אבל שישה שבועות בלבד אחרי שעבר לשם, הוא נרצח במיטתו על ידי קבוצה של קושרים, בראשות מושל סנט פטרסבורג.
התפתחות היסטורית של העיר החל מהמאה ה- 19
הניצחון על נפוליאון, בשנת 1812, הביא תנופת בניה. בתקופה זו נבנו אחדות מהכיכרות היפות ביותר של העיר, לפי התכנון של קרלו רוסי: כיכר הארמון, כיכר אומנויות וכיכר הסנאט. כיכר הסנט הייתה קודם לכן מגרש מסדרים: בשנת 1825 נערך שם ניסיון התנקשות בחייו של הצאר ניקולאי הראשון. הקושרים נחשבו לסוללי הדרך של התנועה המהפכנית. במשך העשורים הבאים, סנט פטרבורג ידעה הרבה הפגנות ומעשי טרור. אסיפת המחאה הראשונה של הפועלים נערכה ב- 1876 ליד הקתדרלה של קאזן –Kazansky Sobor .
כעבור חמש שנים, הצאר אלכסנדר השני נהרג על ידי פצצה כשנסע לאורך תעלת קתרינה -
כיום תעלת Griboyedova . כנסיית התחייה מציינת את מקום האירוע. עתה, סנקט פטרסבורג הפכה לעיר תעשייתית והתפתחה במהירות. גרו בה הרבה פועלים והיא החלה למשוך מרקסיסטים צעירים כמו ו.י. אוליאנוב המוכר בכינויו לנין-Lenin שפקד את בתי החרושת הסמוכים לעיר, חמוש בעלונים ובכרוזי הסברה.
המהפכה
חוסר שביעות הרצון מהמצב הכלכלי של הפועלים, עוני רב מצד אחד ועבודת שטח של הקומוניסטים מצד שני, הביאו בסופו של דבר לידי תוצאות: ב- 22 בינואר 1905 (הוא יום ראשון העקוב בדם), כוחות הצאר ירו על המפגינים שהתכנסו בכיכר הארמון. כ- 200 הרוגים בהפגנה אחת; הפועלים הגיבו בשביתות ומחאות, שפשטו עד מהרה באזורי תעשיה אחרים ברחבי רוסיה; נשבר הקונסנזוס בין הצאר והעם; אי-השקט התחדש באוקטובר, והגיע לשיא בשביתה כללית, שהובילה להקמת סובייט – ועד של נציגי עובדים. הסובייט דוכא. כ- 5000 בולשביקים נשלחו למוות, אבל הצאר נאלץ להסכים לחוקה הראשונה של רוסיה. הצאר מתפטר, קמה ממשלה זמנית של קיראנסקי.
כתוצאה מסכסוך מקומי בין אוסטרו- הונגריה וסרביה, פורצים קרבות, תחילה מקומיים, ומהר מאוד גורמים להתלקחות כלל אירופאית. באוגוסט 1914 גרמניה הכריזה מלחמה על רוסיה. גם ממלכת אוסטרו-הונגריה מכריזה מלחמה נגד רוסיה. שני גושי צבאות ניצבו זה מול זה. למלחמה מצטרפת יפאן. רוסיה מעורבת בקרבות באירופה ובמזרח הרחוק.
במלחמה מתמשכת זו, כאשר הצבא הרוסי מפסיד בכל החזיתות, גוברת התסיסה בעורף.
תנועת הפועלים צוברת אהדה בעיני הציבור. יחידות צבא מצטרפות לפועלים.
כעבור שלוש שנים, כתוצאה ממשבר פוליטי וכלכלי, חוסר הסכמה לאומית לגבי מטרות המלחמה והכישלונות בכל החזיתות, לנין לא מרוצה מקצב השינויים ומסדרי העדיפויות של
פעילות ממשלת קיראנסקי, ונותן את האות לתחילת ההתקפה על ארמון החורף. אז פרצו מהפכות של מארס ונובמבר 1917 , שהסתיימו בניצחון המפלגה הבולשביקית ובראשה לנין.
שם עיר הבירה שונה לפטרוגרד- העיר של פטר. השם החדש נשמע רוסי יותר.
רוב האירועים הדרמטיים של אותה שנה גורלית התרחשו בפטרוגרד. ממשלת הסובייטים
נאלצה לעזוב את פטרוגרד. במארס 1918, אחרי לחצים רבים, הממשלה עברה למוסקבה וקבעה שוב את העיר כעיר בירה. במלחמת האזרחים שפרצה לאחר מכן, אוכלוסיית פטרו- גרד שמנתה - 2.5 מליון תושבים, קטנה ל- 720 אלף תושבים, כשרבים ברחו מהעיר כדי לא למות מרעב. בינואר 1924 , אחרי מותו של לנין, פטרוגרד נקראה בשם לנינגרד – עירו של לנין, כדי להנציח את שמו.
מלחמת העולם השניה
בספטמבר 1939 עם תחילת התקפת הגרמנים על פולין, מתחילים קרבות מלחמת העולם השניה. ב- 22 ליוני 1941 טורי שריון גרמני חוצים את הגבול עם רוסיה. החל מבצע ברברוסה - Barbarossa. הצבא הרוסי נוחל מפלות ונסוג בכל החזיתות. הגרמנים מגיעים למבואות לנינגרד, מוסקבה וסטלינגרד. כוחות שריון, רגלים ותותחנים הקיפו את העיר במגמה להרעיבה ולהכניע אותה. המצור נמשך 900 ימים ובמהלכו מתו קרוב למיליון תושבים. רובם קבורים ב-Piskarevsky Memorial . לזכר אותם ימים ולילות, העניקה ממשלת ברה"מ ללנינגרד את התואר "עיר גיבורה" כחלק בלתי נפרד משם העיר.
אחרי המלחמה, חלק גדול מבתי העיר וארמונותיה היו הרוסים. הבניה מחדש החלה מייד. השחזור היה כל כך מוצלח עד שהמבקר בה היום, לא מעלה על דעתו את עוצמת ההרס והחורבן שנגרמו במלחמה. העיר שומרת כיום על המראה שלה, כעיר מהמאה ה- 19, בלי גורדי שחקים ובלי בניינים רבי- קומות. הפרברים התפתחו מאוד. העיר גדלה פי שתיים בשלוש השנים האחרונות. אחרי התפרקותה של ברה"מ בשנת 1991 , שונה שוב שמה של העיר לסנקט פטרסבורג.
סנקט פטרסבורג- אתרים
שדרות נבסקי פרוספקט
קתדרלת יצחק
כיכר הארמון והאדמירלות
משחתת "אורורה"
מנזר סמולני
המוזיאון לאומנות הרוסית
מבצר פטר ופאבל
מנזר אלכסנדר נבסקי ובית קברות לגדולי האומה
ההרמיטז'
גן הקיץ
כיכר האומנויות
ארמון הקיץ פטרגוף והגנים, ארמון פושקין, ארמון פאבלובסק
כנסיית Chesmy Cherch
כיכר הניצחון
האתרים - פירוט:
אתר ההנצחה למגיני לנינגרד בזמן המצור על העיר במלחמת העולם השניה - Piskarevsky Memorial
האתר ממוקם בחלק הצפוני של העיר סנט פטרסבורג של היום (לנינגרד). זהו בית קברות ענק של כ- 600.000 אזרחים שמתו בתקופת מצור על לנינגרד. בית הקברות משתרע על פני 26 דונם, כאשר במרכזו נמצא פסל ענק של "אמא מולדת" המניחה זר לגיבורי העיר. אתר ההנצחה נפתח ב- 9 למאי 1960 לציון 15 שנים לניצחון על הגרמנים. על קברי האחים, לוחות עליהם חרוטים כוכב ומעגל. הכוכב מסמל קבר של חיילים, והמעגל מסמל קבר של אזרחים. על הלוח מצוינת שנת קבורתם בעת המצור.
בכניסה לאתר מצוי מבנה המתעד את שלבי ההגנה על העיר באמצאות צילומים ותעודות מקוריים. בעת הצעידה בשדרה הראשית נשמעת מהרמקולים מוזיקת רקע שקטה בין היתר קונצרט של ד. שוסטקוביץ, שכתב בזמן המצור. ביקור באתר זה נחשב לדעתי כחובה לכל תייר המבקר בעיר.
שדרת נבסקי פרוספקט Nevsky Prospekt –
הרחוב הראשי היפהפה של סנט פטרסבורג נסלל ב- 1750 , ונקרא בשם- רחוב הפרספקטיבה. הוא משתרע לאורך 5 ק"מ ממפקדת חיל הים – האדמירלות, עד מנזר אלכסנדר נייבסקי. כל החנויות החשובות ממוקמות כאן, בתי קפה, מלונות יוקרתיים והפסאז'ים שניבנו בימי קטרינה. כאשר הולכים מהאדמירליות ופונים ברחוב הראשון ימינה, מגיעים לרחוב גוגול, שנקרא על שם מחבר הספרים "המבקר" ו- "נפשות מתות". גוגול התגורר בבית מס' 17. המלחין צ'ייקובסקי התגורר בשנותיו האחרונות בבית מס' 13 ברחוב זה. בדרך אנו עוברים על יד בנין שבעבר היה מפעל ליצור מכונות טפירה "זינגר" מול Kazansky Sobor . בנבסקי פרוספקט מס 64 ממוקם איכל הספר -
זוהי חנות ספרים ותקליטים רב קומתית. על יד הגשר על המויקה –MOIKA - אחת מתעלות המים, נמצא בית הקפה, בו פגש פושקין את יריבו לקרב האקדחים הגורלי – הברון דאנטס. כזכור, פושקין, בגיל 38 , יצא בדו- קרב זה להגן על כבוד אשתו, שנפגע ע"י הברון ומצא בו את מותו בדמי ימיו. כיום נמצא כאן מוזיאון, בית פושקין Moika 12. ממול - כנסיה הולנדית – אחת הכנסיות הנוצריות הבודדות בעיר.
אתרים אחרים ב-Nevsky Prospect :
· ארמון סטרוגונוב
· הכנסיה הלותרנית בית מס' 22/4
· כנסיה ארמנית
· כניסה קאטולית ע"ש קטרינה הקדשה
· חצר הסוחרים –Gostinnyi Dvor– הבניין הושלם בימיה של קתרינה הגדולה. כיום, נמצאת כאן חנות כל-בו גדולה המקבילה ל- GUM של מוסקבה.
· קתדרלת קזאן Kazansky Sobor – הושלמה ב- 1811 לפי תכנון של וורוניקין, והיא בנויה על פי דגם של קתדרלת סנט פטר ברומא. כיום, היא משמשת כמשכן למוזיאון ההיסטוריה של הדת והכפירה. המעניין הוא, שבין הדתות אין זכר ליהדות !!
כיכר קזאן הייתה מקום מפגש אהוב על המהפכנים. משני צידי השדרה הציבו פסלים של
הגנרלים קוטוזוב וסובורוב.
· צמוד לקתדרלת קזאן נמצאת תעלת Griboyedova , בסוף הרחוב עומדת הקתדרה "כנסיית התחייה", שנבנתה במקום בו הצאר אלכסנדר השני נרצח ב- 1881.
· בקצה השני של תעלת Griboyedova ישנו אחד הגשרים הידועים של סנט-פטרסבורג גשר גריפונים – ציפורים עם גוף אריות מתוך מיטולוגיה יוונית ששמרו על האוצר.
· בבית מס' 52 – חנות מזון – יליסייב, שתמיד שמרה על אופייה המיוחד. שם גם אפשר לקנות מוצרים ישראליים. כיכר אוסטרובסקי שתוכננה ע"י קרלו רוסי ב- 1820, נקראת על שם המחזאי בן המאה ה- 19 א.מ. אוסטרובסקי, ונמצא בה תיאטרון פושקין, שבו הוצג לראשונה הרביזור (המבקר) של גוגול. בגינה, בחוץ, מוצב פסלה של קתרינה הגדולה.
· בצד הרחוק של כיכר אוסטרובסקי – ארמון אניצ'קוב שהיה שייך לבן חסותה של קתרינה הגדולה, הנסיך פוטמקין. גשר אנצ'יקוב על תעלת Fontanka מפורסם בפסלי הסוסים המקשטים אותו. בזמן המצור על לנינגרד הפסלים הוחבאו באדמה. אחד הפסלים ניזוק. אחרי המלחמה בוצעה יציקה חדשה מהנשק שנאסף משדות הקרב סביב העיר.
· סוף השדרה- כיכר Aleksander Nevsky ומנזר באותו שם.
קתדרלת יצחק- קתדרלת איזק הקדוש
במקום זה הייתה כנסיה מאז שנת 1710, אבל הבניין הנוכחי הוקם בתחילת המאה ה- 19 .
היא נפתחה בשנת 1858.הקתדראלה והכיכר קרויים על- שם יצחק הקדוש מדלמטיה, שחוגג יום הולדת בתאריך הזהה לתאריך הכתרתו של פטר הגדול. הקתדרלה הגדולה , שיש בה מקום ל- 14.000 מאמינים, מקושטת בצורה מהודרת מאוד. הקתדרלה משמשת כעת כמוזיאון ובה תערוכה על תולדות הקתדרלה. כמאפיין את רוסיה, מופיעות גם כאן - כתוביות בשפה הרוסית בלבד ! העיצוב נעשה כאן בפאר בלתי יתואר – העמודים עשויים אבן ירוקה שמקורה בהרי אורל וקרויה בשם- מלכית, הקירות מצופים בשיש צבעוני, גרניט, ציורי תקרה, פרסקות, מוזאיקות וכמובן איקונות. שילוב של שיש צבעוני, אבן לאזור, מלכית ירוקה ואבנים צבעוניות ששימשו את האומנים לקישוט פינות שונות של הקתדרלה, יצרו הרמוניה מושלמת של יופי יחיד במינו עם אפקטים צבעוניים מפתיעים. הקתדרלה נבנתה במשך 40 שנה מ- 1818 עד 1858, ותוכננה ע"י Auguste Montferrand. אורכה 111.5 מטרים ורוחבה 97.6 מטר. אומנים רבים ידועי שם עבדו על עיצוב התמונות בכנסיה זו : Karol Brulov , Fyodor Bruni , Ivan Vitali ואחרים. ניתן לטפס במדרגות אל תקרת הקתדרלה, ה"קולונדה", מרפסת על הגג. משם אפשר לצפות אל נוף פנורמי של העיר מגובה של עשרות מטרים.
מול קתדרלת איזק הקדוש נמצא ארמון מרינסקי Mariinsky Dvoretz - - משכנה של ממשלת הצאר לפני המהפכה. ב- 1917 הבניין עבר לידי הממשלה הזמנית. כיום, המקום משמש כמשכן לעיריית סנט פטרסבורג וכמעונו של הגוברנטור . מעניין, שבזמן המצור הגרמנים לא הפגיזו את המקום, וחוץ מפגיעות קטנות הקתדרלה לא ניזוקה.
כיכר הארמון והאדמירלות
כיכר נפלאה זו, שבמרכזה ארמון החורף הירוק–לבן, תוכננה בצורתה הנוכחית על ידי רוסי ב- 1820 . בצד השני, מול הארמון, נמצא בניין המטה הכללי הישן של הצבא הרוסי. מדובר למעשה בשני בניינים המחוברים בקשת ענקית. במרכז הכיכר נמצא עמוד – פסל של אלכסנדר - עשוי גרניט אדום, לציון הניצחון על נפוליאון ב- 1812 . המצעדים צבאיים נערכו כאן, והצאר היה חוצה את הכיכר על סוס, לפעמים בלווית ראשי מדינות, עד בימת הכבוד, משם היה סוקר את המצעד. בינואר 1905, בכיכר הארמון, נערך טבח: חיילים ירו על מפגינים בלתי חמושים שהתכנסו על מנת להגיש פטיציה לצאר. התקרית הידועה בהיסטוריה הרוסית כ"יום א' העקוב מדם", הציתה את המהפכה של אותה שנה. כעבור שתיים עשרה שנה, הכוחות הבולשביקים תקפו את ארמון החורף מנקודה זו, אף כי לא הייתה התקפה חזיתית כפי שמתוארת בסרטו של אייזנשטיין "אוקטובר". הבניין הקלאסי הנאה ממערב, הוא בניין האדמירלות. הוא תוכנן על ידי זקרוב בתחילת המאה ה- 19, ובלט למרחקים בצריח הבוהק ובשבשבת בדמות ספינה. האדמירלות נמצאת במקום שבו הייתה המספנה הראשונה שנבנתה בתקופתו של פטר הגדול בשנת 1704 .
המשחתת "אורורה"
דקות אחדות לפני השעה 22.00 בליל ה- 7 בנובמבר 1917 , המשחתת "Aurora" ירתה פגז אחד ויחיד מהתותח. פגז זה בישר את תחילת ההתקפה של המורדים המהפכנים על ארמון החורף. חברי הממשלה הזמנית עדיין החזיקו מעמד בארמון הנתון במצור. זה היה הסימן למורדים לפרוץ לארמון.
הפורצים חדרו והשתלטו על הארמון, עצרו את השרים וכך עבר השלטון לידי הבולשביקים. המשחתת עצמה נבנתה בשנת 1903 והייתה בשירות פעיל בימי המלחמה נגד יפאן בשנים 1904-5: היא אחת הספינות הספורות של הצי הבלטי, ששרדה אחרי הקרב במיצרי צושימה, אף שנפגעה קשות. עם פרוץ המהפכה, ה"אורורה" הייתה בנמל לצורך תיקונים, כך שמקומה בהיסטוריה הוא מקרי למדי. היא הוטבעה בכוונה במים רדודים בשנת 1941 ואחר כך הועלתה שוב מהמים והפכה למוזיאון צף. אפשר לבקר באזורי המגורים של הצוות על סיפון הספינה, שם ישנה תערוכה ממנה אפשר ללמוד רבות על ההיסטוריה המרתקת של הספינה.
מנזר סמולני
מכון סמולני נמצא ליד מנזר סמולני הססגוני והיפה, שצבעיו כחול-לבן. במקורו, היה זה בית- ספר לבנות האצולה. ב- 1917 הוא הפך לבית הסובייט של פטרוגרד ומטה המפלגה הבולשביקית. לנין נהג לכאן בחופשות כדי לפקח על ההתארגנות, ולאחר מכן על השתלטות הקומוניסטים על השלטון. הממשלה הראשונה המשיכה להיפגש כאן עד מרץ 1918 כשעברה למוסקבה. בדצמבר 1934 נרצח כאן ראש המפלגה החזק של לנינגרד, סרגיי קירוב. אירוע זה נתן אות לסידרת הטיהורים של התקופה הסטאליניסטית.
המוזיאון הרוסי – מוזיאון לאומנות רוסית
המוזיאון נמצא בארמון מיכאלובסקי, שנבנה בין השנים 1819-25 למען הדוכס הגדול מיכאל פבלוביץ', אחיהם של הצאר אלכסנדר וניקולאי הראשון. ניקולאי השני הועיד אותו למוזיאון, בסוף המאה ה- 19. בניגוד להרמיטז', המוזיאון לאומנות רוסית מוקדש לאומנות רוסית בלבד, בעיקר מהמאה ה- 18 ועד ימינו. במוזיאון זה יש למעלה מ- 100 אולמות. ציורים של לויצקי, גיינסבורו הרוסי מוצגים באולם 10. באולמות 67-70 מוצגות עבודות של איליה רפין – אמן מהמאה ה- 19, שהמפורסמת מבין יצירותיו היא "ספני הוולגה". באולמות הסמוכים יש ציורי נוף יפים של קורובין -חברו של צ'כוב- איזק לויטן. באולם 80 מוצגים פורטרטים של דיאגילב ושליאפין והיצירות של ליאון בקסט. באולמות 90-95 אפשר לצפות ביצירות של האומנים המודרניים הגדולים לריונוב, גונצ'רובה, קנדינסקי, מלביץ' ואחרים. באולם 89 מוצגים דיוקנותיהם של המשוררת אנה אחמטובה ושל ניקולאי אלטמן.
מבצר פטר ופאבל
המבצר נמצא באי השפנים ZaychiI , בצדו השני של הנייבה, מול ארמון החורף. המבצר נבנה בין השנים 1703-1710 כהגנה מפני השוודים. אולם, מעולם לא היה צורך בו לתכלית זו. לעומת זאת, הוא הפך לאחד מבתי הכלא המפורסמים ביותר של הקיסרות הרוסית. בית המהנדס, מעבר לשער פטרובסקי, הוא עתה מוזיאון לאדריכלות, ובו מפות ותוכניות המתארות את בניית העיר. במרכז הקומפלקס של המבצר, נמצאת הקתדרלה של הקדושים פטר ופבל. הבניין הנוכחי, שהוקם במקום כנסיית העץ, נבנה לפי תוכניות של דומניקו טרזיני, החל משנת 1713 ועד שנת 1733. הצריח הזהוב, שבוהק בצורה נפלאה באור השמש, היה בעבר המבנה הגבוה ביותר של העיר. בכנסיה נמצאים קברי הצארים והצארינות מהמאה ה- 18 ואילך, כולל הקבר של פטר הגדול עצמו. לפני מספר שנים חוקרים גילו עצמות של אחרוני הצארים ביערות יקטרינבורג. לאחר השוואת בדיקות DNA של שרידי העצמות עם הנסיך צ'רלס אושרה סופית זהותם של העצמות, והתקיים טקס ממלכתי לקבורת אפרם של אחרוני משפחת הצארים.
מול הקתדרלה נמצאת המטבעה, שעדיין מנפיקה מדליות ומטבעות לאירועים רשמיים. מצודת טרובצקוי, הנקראת על שם אחד הגנרלים של פטר הגדול, היא עתה מוזיאון. בעבר שימשה כבית כלא ידוע לשימצה. דורות של מהפכנים נמקו בתאים האפלים. אחד הקורבנות המוקדמים היה בנו של פטר הגדול עצמו, שהוכה למוות ב- 1718, כשאביו היה אולי אחד המכים. פיודור דוסטוייבסקי נכלא כאן זמן מה וכמוהו סרגיי נצ'אב המטורף, שהצליח לשכנע סוהרים אחדים לדבוק בגישתו המהפכנית. בכלא היו כלואים גם ליאון טרוצקי, שנכלא כאן אחרי מהפכת 1905 ואחיו הבוגר של לנין- אלכסנדר, שנתלה על שנטל חלק בקשר לרצוח את הצאר. מאחורי המבצר על היבשה, נמצא מוזיאון ארטילריה, מצידו האחד - פארק לנין ומצדו השני – גן החיות.
בכל יום, בשעה 12:00, התותח שעל הגג של המבצר יורה פגז אחד לזכר אותו ירי בודד שנתן את הסימן לפרוץ המהפכה
מנזר אלכסנדר נבסקי
בסוף השדרה, ממוקם המנזר Aleksander Nevski . הכניסה אליו- מצד הכיכר האחרונה בשדרות נייבסקי פרוספקט. מיקומו- בצמוד למנזר קתדרלת השילוש ( 1776-1790). מתכנן הפרויקט כולו הוא Domenico Trezini . הוא הוקם על ידי פטר הגדול ב- 1710 ונחשב לאחד המנזרים החשובים ביותר ברוסיה. בשטח המנזר נמצא מוזיאון הפיסול העירוני. רבים מהסופרים והמלחינים שנחשבים לגדולי האומה קבורים כאן, בהם דוסטויבסקי, צ'ייקובסקי, רימסקי- קורסקוב, מוסורסקי, סטראבינסקי, לומונוסוב, גלינקה, אשתו של פושקין, שחקנים ידועי שם, אומנים ויוצרים ופוליטיקאים, שנכנסו להיסטוריה הרוסית.
הרמיטז'
אחד המוזיאונים הגדולים, המפורסמים והמרשימים ביותר בעולם, ובו עשרות אולמות, מוצגים, ציורים, פריטי ריהוט ושטיחים שקובצו מכל קצוות תבל. המוזיאון ממוקם בארמון החורף בין כיכר הסנט לבין נהר הנייבה.
ארמון החורף שימש בעבר כמעון משפחת הצאר, והוא מהווה רקע נהדר לאוסף הנפלא והייחודי הזה. בארמון החורף עצמו יש למעלה מ- 1000 חדרים ואולמות: החזית הראשית שלו נמשכת על פני 1.6 קמ'. יחד עם הבניינים האחרים, הקומפלקס של ההרמיטז' משתרע על פני 19 ק"מ של גלריות, עם למעלה מ- 3 מיליון מוצגים. זו הסיבה, שאני מציע לתיירים המטיילים איתי- בתחילה סיור מודרך בן 3 שעות. הסיור אמור לתת מושג כללי, התמצאות באוספים השונים ובהיקפה של האקספוזיציה. לאחר סיור מאומץ של 3-3.5 שעות, פעמים רבות התחושה היא תשישות, המלווה בהתרגשות עקב החוויה תרבותית. היות והביקור מרתק, ורבים מכם רוצים להמשיך וליהנות מהאוסף הנדיר של יצירות האומנות, לאחר גמר הסיור המודרך אנו מבקרים בקפטריה למנוחה קצרה ולהתרעננות. לאחר ההפסקה, נמשיך ליהנות מהביקור בהרמיטז' בסיור בקצב אישי ועל-פי טעם אישי.
הכניסה הראשית להרמיטז' היא מהצד הצפוני של הבניין, מול הנהר. אנו נכנסים בכניסת "קבוצות" מצד כיכר הסנט. ההרמיטז' מורכב משלושה בניינים סמוכים – ארמון החורף, ההרמיטז' הקטן וההרמיטז' הגדול. ארמון החורף הנוכחי, הרביעי במקום, נבנה בשנים 1754-62 על ידי ברתולומאו רסטרלי, בסגנון הבארוק, עבור קטרינה אליזבת. היורשת שלה, קטרינה הגדולה, עיצבה מחדש את הארמון לפי טעמה. ב- 1837 הארמון נהרס בשריפה. ניקולאי הראשון הורה מייד על שיקומו. ההרמיטז' הקטן (1764-7) נבנה על ידי קתרינה הגדולה כמעון פרטי. בשלב מסוים, הגישה היחידה לשם הייתה דרך הדירה שלה. היא הציגה שם את אוסף היצירות של האומנים הדנים והפלמים שלה, המהווים בסיס לגלריה הנוכחית. ההרמיטז' הגדול נבנה בשלבים, במשך קרוב למאה שנה (1770-1860). גשר קטן המזכיר את "גשר האנחות" בוונציה, הוקם על תעלת החורף, ומחבר את ההרמיטז' הגדול
עם תיאטרון קרנגי (סגור לקהל הרחב). ההרמיטז' הגדול הוא הגדול מכול. לצד אחד מאוספי האומנות הטובים ביותר בעולם, קומות שלמות מוקדשות לעתיקות בבל, אשור, סין, מצרים, יוון ורומא ויש גם תערוכות מעניינות של מטבעות ומדליות, תכשיטים וכלי חרסינה.
האוסף המדהים של אמנות צרפתית מהמאה ה- 19 והמאה ה- 20 נמצא בקומה השניה באגף הדרומי של ארמון החורף. רוב הציורים האימפרסיוניסטים והפוסט- אימפרסיוניסטים המוצגים כאן, היו כלולים באוספים הפרטיים של שני תעשיינים מוסקבאים שוקין ומורוזוב
(חלק מהאוסף נמצא במוזיאון פושקין במוסקבה). לצד עבודותיהם של מונה, סזאן, דגא, רנואר וגוגן, בהרמיטז' יש 35 עבודות של מאטיס (אולמות 343-5), ומספר יצירות מופת מוקדמות של פיקאסו (אולמות 346-7). סיור בקומה הראשונה של ארמון החורף כמוהו כמסע אל העבר הטרום- מהפכני.
אולם הכניסה, ליד מדרגות הירדן, הוא המקום שבו התכנסו אורחי הצאר לפני שהלכו לאכול באולם סנט ג'ורג המפואר, המחבר את הארמון עם ההרמיטז' הקטן (אולם 198). אחרי
הסעודה, היו פונים לאולם ניקולאי (אולם 191) לנשף הקיסרי הרשמי. לידו נמצא אולם מלצ'יט, שבו התקיימה הישיבה האחרונה של ממשלת קרנסקי ב- 7/8 בנובמבר 1917.
חברי הממשלה נעצרו בחדר האוכל הלבן ונכלאו במבצר פטר ופבל. סוויטת החדרים הסמוכה הייתה שייכת לניקולאי השני מוכה הגורל ולבני משפחתו, אף שהם העדיפו להימנע
מלשהות בסנט פטרסבורג אחרי מהפיכת 1905. מרשימה מאוד היא הספריה הגותית (אולם 178). החדרים בקצה האגף היו שייכים לאלכסנדר הראשון. מהפכן, שהתחזה לעובד הארמון, הצליח לחדור פנימה בשנת 1880, והוא הניח פצצה בחדר האוכל של הצאר (אולם 161). אחד- עשר איש נהרגו בפיצוץ, אבל אלכסנדר עצמו ניצל. שנה לאחר מכן, המגלשה שלו התפוצצה כשהיה בדרכו הביתה והוא הובא פצוע לאגף זה של הארמון וכאן מת.
המדרגות נקראות "ירדן", כי זו הייתה הדרך שבה הלך הצאר כל שנה, ב- 6 בינואר
(חג המולד של הפראבוסלבים) לברכה המסורתית של נהר הנייבה.
בגלריה הנפלאה- "1812" ניתן לראות דיוקנאות של כל 232 הגנרלים והקצינים הבכירים המנצחים בקרב. אולם St. George Hall (אולם 198) היה בעבר אולם הכס של הצאר. ניקולאי השני חנך כאן את הפרלמנט הקדם-מהפכני של רוסיה, הדומה, ב- 1906. הקומה הראשונה של ההרמיטז' הגדול מוקדשת לאמנות איטלקית, פלמית וספרדית, ומוצגות בו שתי עבודות של ליאונרדו דה- וינצ'י - Leonardo De Vinchi (אולם 214) , מספר יצירות של טיציאן- Titian (אולם 221), עבודות של מיכאל אנג'לו-Michael Angelo (אולם 230), 26 עבודות של רמברנדט-Rembrant , וכן עבודות של Velazquez, Rubens,Van Dayck. בזמן המצור על לנינגרד, פונה האוסף כולו לסיביר ולעיר Yekatererenburg באורל הצפוני. שם נשאר האוסף עד תום המלחמה. לאחר הניצחון על הגרמנים, הוחזר האוסף אל משכן הבית שלו. כאות הוקרה לעיר Yekaterinburg , חלק מהיצירות נשאר במוזיאון המקומי, ולכן אפשר לראות גם שם חלק מיצירות האימפרסיוניסטים הצרפתיים .
גן הקיץ
על שפת ה-Neva, לא רחוק משדות מרס, נמצא הגן העתיק ביותר בעיר – גן הקיץ של הצארים. תחילתו של הגן ב- 1704. הגן מוקף מכל הכיוונים בתעלות מים. מצד נהר נייבה נמצאת הכניסה הראשית לגן, דרך שער מהודר. השער והגדר נוצרו במיוחד על ידי מסגרים מהעיר טולה. במאה ה - 18 עוצבו בגן 250 פסלים משיש איטלקי, מהם נשארו עד היום רק 89. בחורף מכסים אותם בכיסוי מיוחד כדי שלא יינזקו מהקור ומהרטיבות. בכל אביב נשתלים אלפי פרחים ועצים. מתקופת פטר נשאר רק עץ אלון אחד. על שפת תעלת פונטנקה- Fontanka נמצא ביתן- וילה של פטר ה- 1 , פרי תכנון של Terezin . כאן נמצא מוזיאון היסטורי על תקופת המאה ה- 18. הגן מרהיב ביופיו בכל תקופת השנה: באביב ובקיץ הוא בולט בעושר צבעי ירק ופריחה, ובסתיו – בקשת של גוונים וצבעי השלכת- חום, צהוב וזהב. בחורף הגן מכוסה כולו בשלג. בחלק המרכזי של הגינה נמצא הפסל Krylov , כאשר בבסיסו מפוסלות דמויות ידועות ממשלי קרילוב. הגן שימש מקום מפגש לאנשי רוח בכל התקופות; לכאן הגיעו Pushkin, Krylov , Shevchenko. ציירים רבים, משוררים ומלחינים הגיעו לכאן. Gogol, Goncharov, Tchikovsky, Chaliapin, Musorgsky, Repin, ורבים אחרים שחיפשו השראה באווירה הבלתי שגרתית של גן הקיץ הקסום.
כיכר האומנויות
כיכר יפה זו נמצאת לא רחוק שדרת נייבסקי פרוספקט, ליד Goscinnyi Dvor . המוזיאון הרוסי וה"תיאטרון הקטן" –Malyi Theter נמצאים כאן. אולם הקונצרטים נמצא בצדו השני של רחוב . הכיכר תוכננה על ידי קרלו רוסי ב- 1830, והייתה אמורה לשרת את ארמון מיכאלובסקי (כעת- מוזיאון לאומנות רוסית). במרכז הכיכר עומד פסלו של פושקין. אולם הקונצרטים, לשעבר מועדון קצינים, הועבר לרשות האגודה המוזיקלית של רוסיה בשנת 1959 . בצלע אחר של הריבוע – הכיכר בית האופרה, התיאטרון המוזיקאלי, מוזיאון אטנוגרפי וקונסרבטוריאון .
בכיכר יש גם מוזיאון המוקדש לאמן הסובייטי ברודסקי.
האי וסילייבסקי
בתרגום חופשי: האי של בזיל.
המלון Prybaltyskaya נמצא על האי בזיל, אי המרוחק דקות ספורות של נסיעה ממבצר פטר ופבל, ומגשר הארמון. האי היה אמור להיות המרכז של העיר החדשה של פטר הגדול. במאה ה- 19 נודע בשם הרובע הגרמני. מקצה האי, המכונה סטרלקה - Strelka (בתרגום- ראש חץ), נשקף נוף נהדר של העיר. עמודי רוסטרל בכיכר, מסמנים את המקום של הנמל המקורי. הם שימשו פעם מגדלי- אור לבאים מהים.
הבניין הלבן עם העמודים, שהיה בעבר בורסה, היה אחר-כך למוזיאון ימי. לידו נמצא המוזיאון הזואולוגי. בצד השני של הסטרלקה, נמצאים המוזיאון לאתנוגרפיה ולאנתרופולוגיה וכן האקדמיה למדעים.
ארמון הקיץ של פטר , פטרודבורץ
הארמון נמצא בחוף הדרומי של מפרץ פינלנד, במרחק של כ- 30 ק"מ מסנט פטרסבורג .
בחודשי הקיץ אפשר להגיע אליו במעבורות החונות לאורך נהר "יובל הנייבה הקטן"–
שדר NEVA , שבצמוד למוזיאון ההרמיט'ז. במקרה זה, יש צורך בהליכה של כ- 1.2 ק"מ עד הארמון עצמו, כאשר ההליכה היא לאורך הגנים ותעלות המים היפהפיות המקיפות את הארמון. כאשר מגיעים בדרך היבשה לחניון הצמוד לארמון, כבר בדרך, נשמעים צלילים מוכרים של מנגינות ישראליות... זהו גימיק של מנהל התזמורת, שהספיק לברר אצל המדריך מאין הגיעה הקבוצה, כך שכאשר ישראלים מגיעים, הם מופתעים לשמוע את הצלילים המוכרים של "התקווה" או "הבה נגילה". זהו הרפרטואר שהם יודעים לנגן כדי לקבל תשר קטן…
פטרודבורץ, שנודעה בימי הצארים כפטרהוף, הייתה מקום מושבו של פטר הגדול, שפיקח על העבודות של מבצר קרונסדט הסמוך. הבניה החלה ב- 1714 ולאחר 9 שנים התקיים טקס הפתיחה של הארמון. אחרי ביקור שערך בוורסאיי בשנת 1717, השתנו שאיפותיו ותוכניותיו של פטר, שהיו קודם לכן צנועות. הארמון הקטן מונפלזיר, שמשקיף על הים, הושלם סמוך למותו של פטר הגדול בשנת 1725. הארמון הגדול נבנה מחדש על ידי רסטרלי, והושלם רק ב- 1754. השיא הוא המפל הגדול – סידרה של מזרקות, מרפסות ומפלי מים היורדים אל הים.
ב- 1755 בוצע שינוי נוסף במבנה הארמון. לכבוד 25 שנה לניצחון בפולטבה, נבנתה בחלק התחתון של הקסקדה, מזרקת "שמשון הגיבור"- Samson , שמשון שקורע את פיו של האריה - סמל לנצחון רוסיה על השוודים: שמשון מסמל את רוסיה, והאריה את שוודיה. גובהה של מזרקת המים – 22 מטרים. גורל המזרקה היה טראגי מאוד: הגרמנים פרקו את המזרקה ושלחו את פסל "שמשון" לגרמניה, ושם התיכו את הפסל הנדיר. בתקופת המצור על לנינגרד, בארמון פטרגוף התמקמה מפקדת כוחות הגרמנים שניהלה את המצור והקרבות מסביב לעיר. הארמון, מעשית, נהרס כליל. רק ב- 1947 שוחזר הפסל "שמשון" על-ידי האמן סימיונוב. בארמון המשוחזר מציגים שלטונות המוזיאון בכל אולם ואולם את תמונות ההרס, על מנת שנוכל לראות מצד אחד את ההרס הבלתי יתואר של המלחמה, ומצד שני, את עבודות השיפוץ והמאמצים שהושקעו בעבודות שחזור. מזרקת "שמשון" והקסקדות, מופעלות בצורה שאנו רואים היום רק מהשנים האחרונות. בחלק התחתון של הפארק, ישנן עוד 2 מזרקות- קסקדות בשם "אור השחמט", ו"הר הזהב". בין השדרות של הפארק ישנן מזרקות: ה"פירמידה", "שמש", "אדם וחווה". בתוך הגינות והשדרות נבנו הביתנים "מונפלזיר", "מארלי" וה"הרמיטז'". כלם ניבנו מחדש על חורבות ההריסות.
ארמון בפושקין
ארמון Pushkin , הנקרא גם Ttsarskoye Selo , נמצא במרחק של 25 ק"מ דרומית לסנט פטרסבורג, והוא נקרא על שם המשורר הרוסי הדגול- אלכסנדר פושקין שלמד כאן והייתה לו בסביבה דאצ'ה – בית קיץ. בימי הצארים, פושקין הייתה עיר קיט אהובה על בני האצולה, שרצו להיות ליד משפחת הצאר ולברוח מהאווירה הקשה ששררה בעיר הבירה. אחרי מהפכת 1905, ניקולאי השני ובני משפחתו התגוררו כאן פחות או יותר בקביעות. בעקבות מהפכת מארס 1917, הם נאלצו לשהות שם מספר חודשים במעצר בית. פושקין נכבשה על ידי הגרמנים ב- 1941. כשעזבו, כעבור שלוש שנים, הארמונות נבזזו.
ארמון קתרינה הבנוי בסגנון הבארוק, תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי הדגול ברתולומאו רסטרלי, בשנות החמישים של המאה ה- 18. לאחר מכן, הוא תכנן את ארמון החורף על בסיס בניין מוקדם יותר, על-פי הזמנת הצארינה אליזבת. הארמון קרוי על שם אמה, אשתו של פטר הגדול. היורשת של אליזבת- קתרינה הגדולה, הזמינה את האדריכל הסקוטי צ'רלס קמרון, כדי שישנה את עיצוב הפנים של הארמון לסגנון קלאסי שהיא אהבה. הקישוטים הנפלאים, הקירות ואולם הציור שתוכנן על ידי רסטרלי, מכוסים בלמעלה מ- 130 ציורים. תבליטי עץ מדהימים ביופיים מעטרים את חדר האוכל הירוק, ועבודות משי רקומות בנושאים סיניים, מעניקים את השם לחדר האוכל הסיני הכחול. ליד הארמון, נמצאות אולמות המרחצאות, מפוארים מאוד ומקושטים ברקת ויושפה. בצד הארמון מוביל רחוב "וסנקו" ליד פסלו של פושקין, לארמון הצהוב- לבן של אלכסנדר, מעונו של ניקולאי השני שחי בו משנת 1905 עד 1917 . פארק קתרינה, מקום נפלא לטיול בקיץ, מבטא את הסגנון של התקופה שבה נבנה. יש שם מרחץ טורקי בצורת מסגד, ביתן סיני ובית קברות שבו קתרינה קברה את כלביה האהובים. בזמן המצור, כמו ארמונות אחרים, גם ארמון זה ניזוק קשות. באופן מוזר נעלם תוכנו של אולם "עינבר". אולם זה היה מצופה כולו בעבודות יד מעינבר. כולן נעלמו באופן מסתורי. עד היום לא ידוע גורלן, למרות שנמשכים המאמצים לאיתור אוסף אומנותי זה. במהלך חודש מרץ 2000, ממשלת גרמניה אישרה תקציב של 30 מיליון דולר למטרת שיחזור אוצרות אולם זה, כמחוות ידידות ופיוס לרוסיה ולעם הרוסי.
קומפלקסTzarskoye Selo תוכנן ונבנה ע"י טובי הארכיטקטים, הפסלים, האמנים, והגננים של המאה ה- 18.
כאן ניבנו ביתנים הקרויים: "המערות", "ההרמיטז'","חדרי ברקת" (אגת) ורבים אחרים. שני קילומטרים מארמון פושקין נמצא ארמון פאבלובסק.
ארמון פאבלובסק
נמצא במרחק קילומטרים ספורים מארמון פושקין. ארמון זה משתרע על שטח של 5260 דונם. בשנת 1777 קטרינה ה- 2 נתנה את האדמה לארמון במתנה לבנה, יורש העצר פאבל. למתנה צורף הארכיטקט הסקוטי צ'רלס קמרון, האהוב על קטרינה. הארמון תוכנן על ידי קמרון, ובנייתו הושלמה ב- 1786. קמרון בנה בפאבלובסק ארמון גדול –Bolshoy , וכן ביתנים רבים בשמות כגון : קולונדה אפולו, בית המקדש לידידות, וביתן יפהפה- שלושת הגראציות. שדרות הגן נקראות בשמות רומנטיים : "חתן צעיר", "גברת ירוקה", "עץ ליבנה לבן" ואחרים. "אולם המלחמה" ו"אולם השלום" בקומה הראשונה הם בין היפים שבארמון. לגן סביב הארמון יש יופי מיוחד, ולדעת רבים זהו אחד הגנים היפים באירופה !
ארמון יוסופוב
החלק הישן של סנט פטרסבורג מרתק את המבקרים בעיר בארכיטקטורה היפהפיה ובתעלות המים והנהרות הציוריים. נהר מויקה- Moyka העובר דרך העיר, פותח זוויות הצצה קסומות אל הארמונות ואל המבנים של פטרסבורג הישנה. באחת הפינות המרשימות נמצא ארמון יוסופוב . ההיסטוריה של הארמון נמשכת החל מהתקופה של הקמת העיר סנט פטרסבורג ועד לתקופה שהצאר פטר הראשון נתן הוראה לחלק שטחים לאורך התעלות לשרים, למפקדים בכירים בצבא ולעשירי רוסיה. ההתנייה שלו היתה לבנות מיידית, בשטחים אלו מיבנים כדי לזרז את פיתוח העיר החדשה. במרץ 1830 הנסיך ניקולאי יוסופוב קונה חלקת אדמה עם ארמון של משפחת ברוניצקי. יוסופוב היה אחד האנשים העשירים ביותר ברוסיה באותה תקופה, והיה גם נציג האצולה הרוסית. המשפחה מחליטה לערוך שינויים במבנה הארמון. מתחיל שלב של תכנון מחדש על ידי האמן מיכאילוב, אחד הארכיטקטים הבולטים באותה תקופה. גם כיום, אנו יכולים להתרשם ולהעריך את יופיו של הארמון.
וכך, קמו מחדש, בעיצוב מחודש ויפהפה, אולמות הריקודים, הרוטונדה הגדולה ואולמות נוספים. על חשבון האולמות הקודמים שבוטלו, הוקמו ה"פנינים" של הארמון: אולם העינבר והתיאטרון. אולם העינבר והמעברים הפכו להיות גלריות לאומנות ציור ופיסול בשיש ליוצרים הבולטים באותה תקופה.
ניתן לציין את ההידור המרשים בהם ציפו את הקירות- שיש צבעוני, שטיחים, תמונות וריהוט, וכל זאת בפאר ובעושר שלא ניתן לתאר במילים ! הקירות מצופים שיש לבן עם ציור נדיר, ולעמודים נבחר שיש אומנותי בגוון כחלחל, שהובא במיוחד מאיטליה. גם המראות הובאו במיוחד מוונציה.
האולמות קיבלו שמות של העיצוב הפנימי והתיפקוד: "אדומה", "ורודה", "מוזהבת", ו"אימפרטור". חדר האימפרטור שימש לאירוח משפחת הצארים כאשר באו לבקר את משפחת יוסופוב בארמון. לאחר השיפוץ בסוף שנות ה- 30, הוקדש אגף שלם לאוסף נדיר של תמונות השייך למשפחת יוסופוב. הסיור בגלריה המשפחתית מתחיל מאולם ניקולייבסקי, על שם בעל האוסף. יצירותיהם של אומנים מצרפת, אנגליה, גרמניה ורוסיה מצאו משכן מכובד להצגתם בפני המבקרים.
לכבוד סיום בניית הארמון התקיים נשף שנכנס להיסטוריה של סנט פטרסבורג, בגלל הפאר, ההידור וקהל המוזמנים המכובד שהשתתף בו. באולם המשפחתי, שהוא תיאטרון הבית, התקיימה הצגת הבכורה ליצירתו של מיכאל גלינקה "חיים עבור הצאר".
ב- 1840 מתחיל שלב חדש בשיפוצי הארמון, על השלב הזה מופקד ארכיטקט שוויצרי.
נבנה אולם גובלנים בסגנון הרנסאנס, החיפויים של הקירות שונו, התקרות כוסו ביצירות חרס, ועל הקירות נתלו גובלנים. גם הפעם, בסיום הבניה התקיים נשף מרשים ורב משתתפים.
ב- 1860 נערכו שוב שינויים בארמון משפחת יוסופוב. שורה של חדרים עברו שינוי ייעוד. לארמון נכנס בעל- בית חדש: ניקולאי בוריסוביץ יוסופוב ואישתו טטיאנה.
לארמון הוכנסו אלמנטים מזרחיים, שמראים את הקשר של המשפחה לשרשים המזרחיים שלה. לאחר השיפוצים, האולמות קיבלו שמות חדשים: אולם הנרי ה- 2, לשכת העור, הלשכה הטורקית, מלון מוזיקאלי… הכל בהתאם להתעניינויותיה של טאטיאנה. כל השינויים לוו בפריטי הריהוט, בחיפויי קירות וריצוף, בנברשות ובמראות. ראוי לציין כי הכול נעשה בפאר מרשים.
התיאטרון המשפחתי של משפ' יוסופוב משמר את זכר האירועים התרבותיים של רוסיה באותם זמנים. על במת משפחת יוסופוב עמדו האומנים הטובים והידועים של אותה התקופה כגון: מאיאקובסקי, בלוך, וייסנין. כאן נרקם הרצח המסתורי של רספוטין, על ידי אחד מבני משפחת יוסופוב.
לאחר המהפכה, הארמון הוחרם ונמסר לארגון מקצועי של עובדי הוראה. אוצרות האומנות נמסרו למוזיאונים שונים ברחבי רוסיה. רק לאחרונה, הארמון עבר שיפוץ יסודי, הוחזרו יצירות המשפחה שוב לארמון, שנפתח לקהל הרחב כמוזיאון. ושוב נשמעים צלילי המוסיקה באולמות הארמון וחיי התרבות חזרו למקום זה.
כיכר הניצחון
ב- 9 למאי 1975 לרגל ציון יום הנצחון ה-30 על הגרמנים, חנכו את כיכר הניצחון עם המוזיאון התת- קרקעי הבנוי משני חלקים: בככר העליונה מצויים סידרת פסלים, ומתחת לפני האדמה- המוזיאון. במרכז הכיכר מוצב אובליסק- פסל של לוחם עשוי גרניט, שגובהו 48 מטרים . משני צידי הפסל מוצבים הפסלים "לוחמים אזרחים", ו"פרטיזאנים". כל הדמויות פונות לכיוון שממנו תקפו הגרמנים את העיר. האנדרטה הוקמה במקום בו בלמו מגיני העיר את התקפות הגרמנים, שלא הצליחו לעבור את הגבול.
בתצוגה המרשימה, מתחת לפני האדמה, מונצחים כל הגופים הציבוריים ומפעלי התעשיה שתרמו ללחימה נגד האויב הנאצי.
900 נרות תמיד מנציחים את 900 ימי המצור. בשני צידיו של האולם הענק יש מוזאיקות: בכניסה לאולם הן מתארות לוחמה ומצור, ומצדו השני של האולם, בכיוון היציאה, הן מתארות את הניצחון בברלין. על הקירות- דגלים של היחידות שלחמו בזמן המצור, וכן עיטורים ומדליות שהעיר ומגיניה קיבלו מהממשלה. כמו-כן, ישנה תצוגה של תעודות, כלי נשק ופקודות יום אוריגינליות מאותם קרבות. ברקע מושמעים צלילים מאותם ימים, המכניסים את המבקרים לאווירה של אותה התקופה.
כנסיית צ'סמי
כנסיית Chesme Church היא כנסיה יחידה במינה בכל רוסיה. הכנסיה נבנתה בסוף המאה ה- 18 (1777 – 1780 ), לכבוד ניצחון הרוסים על הטורקים. ניתן לראות בה שילוב ייחודי של סגנונות אוריינטאליים וגותיים. שילוב הצבע הורוד עם הלבן יוצר יופי נדיר. על- יד הכנסיה נמצא בית קברות צבאי קטן ובו קבורים קרבנות של הקרבות נגד הטורקים וגם לוחמי המצור על לנינגרד. ליד הכנסיה התקיימה ב- 1977 תערוכת נשק, תעודות, מפות, דגמי שדות קרב, מכשירי ניווט ימיים, דגלים רוסיים וטורקיים, מדליות ותמונות של מפקדים.
מוסיקה ומוסיקאים רוסיים
מלחינים בולטים ויצירותיהם-משלהי המאה ה- 19 ועד המאה ה- 20
מיכאל גלינקא 1857 - 1804
נחשב לאבי המוסיקה הרוסית. למד שפות ומוזיקה בסנט פטרסבורג, יצר מוסיקה בשילוב אלמנטים מפולקלור מולדתו רוסיה. מיצירותיו: "החיים למען הצאר" האופרה "לילה במדריד", "רוסלאן ולודמילה", "קמרינסקאיה". חיבר יצירות לפסנתר, לתזמורת, למקהלות ולסולנים וכן יצירות ליטורגיות.
אלכסנדר בורודין 1887 - 1833
נולד בסנט פטרסבורג, היה רופא צבאי, כימאי ופרופסור באקדמיה הכירורגית וגם יסד בית ספר לרפואה. בזמנו החופשי חיבר מוסיקה: הסימפוניה ה- 2 חוברה בשנת 1877, "מחולות פולובצים" אותם השלימו רימסקי-קורסקוב וגלזונוב. בין יצירותיו: "הנסיך איגור" ו- "בערבות אסיה". כתב 3 סימפוניות ו2- קברטטים לכינור.
מודסט מוסורגסקי 1839 - 1881
אגדות עם ומוזיקה עממית השפיעו על יצירתו: "לילה על הר קרח", "תמונות
בתערוכה" , אופרה - בוריס גודונוב, פואמה סימפונית ויצירות על פסנתר .
נחשב למלחין החדשן והמוביל מבין היוצרים והמלחינים הרוסים במאה ה- 19, אף
על- פי שלא הייתה לו כלל השכלה מוסיקלית. שאב את השראתו מתוך 2 מקורות
עיקריים: מהרמוניקה של מוזיקה רוסית דתית ומאלמנטים של מוזיקה עממית. כך
יצר את סגנונו הייחודי והפך למוביל מבין האימפרסיוניסטים הרוסים. ליצירותיו היתה
השפעה גדולה על דבוסי .
רימסקי-קורסקוב 1844 - 1908
גדל בסביבה כפרית והתעניין בפולקלור הרוסי, למד בבית הספר של הצי בסנט פטרסבורג, היה פקיד אניה והרבה לשוטט סביב העולם. בשעות הפנאי חיבר מוסיקה: הסימפוניה "רוסיה " הוצגה ב – 1865. משנת 1875 שימש קורסקוב מפקח על כל תזמורות הצי, ובשנת 1871 הפך גם פרופסור לקומפוזיציה ואמנות התיזמור בקונסרבטוריון של פטרסבורג. יצירתו המפורסמת ביותר היא "שחרזדה" -סויטה סימפונית.
פיוטר איליץ צ'ייקובסקי 1840 - 1893
המלחין הרוסי הבולט ביותר במאה ה- 19. צ'ייקובסקי למד בקונסרבטוריון של סנט פטרסבורג מוסיקה. במשך זמן קצר היה מורה בקונסרבטוריון ואז יצא למסעותיו. הוא התפרסם בעולם כמנצח על תזמורות. הסימפוניה ה- 2 "הרוסית הקטנה" חוברה ב- 1873 "1812" ועוד. הלחין: 6 סימפוניות ואוברטורות - "רומיאו ויוליה", 4 סויטות ופנטאזיות, קונצרטים לכינור, 3 קונצרטים לפסנתר, אופרות ( יוגיני אונייגין,בלט – האגם הברבורים, היפהפיה הנרדמת, מפצח האגוזים ואחרות.
יצירותיו מלאות טמפרמנט, ליריקה ורומנטיקה וזכו להכרה, לבקורות טובות ולהערכה רבה. יצירותיו נכנסו לקלאסיקה של המוסיקה והבלט בכל העולם.
סרגיי רחמנינוב 1875 - 1943
מלחין רוסי המוכר כפסנתרן, הלחין 4 קונצרטים לפסנתר, 3 סימפוניות, מוזיקה קאמרית,
אופרה "אלקו", קאנטטות ושירים. ראה את תפקידו לא רק כפסנתרן ומנצח אלא גם
כקומפוזיטור. יצירותיו לא נחשבו מעמיקות, הקהל לא כל כך אהב את יצירתו מלבד
פרילודיום "קטן". מבין יצירותיו מנוגנת בעיקר הסימפוניה ה- 2 - "אי המתים".
המהפכה ביצירה המוסיקלית:
הרעיון והתפיסה הסוציאליסטית של המדינה הסובייטית היא "אמנות להמונים".
למוסיקאים הרוסים ניתן תפקיד להקנות חינוך ומוסיקה להמונים. האמנות נתפסה כמסייעת להחדרת הרעיון הסוציאליסטי הגדול, "ניצחון הערכים האנושיים".
השלטון עשה מאמץ לבער את הבורות בקרב ההמונים ולספק להם השכלה ותרבות במסגרת הכללית של החינוך, בין השאר, גם בתחום המוסיקה. המגמה במשטר הסוציאליסטי הייתה לא להתנער מן העבר התרבותי אלא לפארו. אפילו היצירה "החיים קודש לצאר", אופרה של גלינקה, נחשבה יצירתית ובעלת השפעה חיובית. מגמה נוספת של השלטון הסוציאליסטי הייתה הפצת התרבות היצירתית בעולם כולו.
500שנה לפנה"ס אמר קונפוציוס :
" אם יש את נפשך לדעת אם מסוגלת ארץ פלונית לכלכל יפה את שלטונה ואם מצטיינת היא במידות טובות, לך אל המוסיקה שלה".
איגור סטרבינסקי 1882 - 1971
נולד בעיירה סמוכה לסנט פטרסבורג, אביו היה זמר אופראי והוא ייעד את בנו להיות
עו"ד. סטרבינסקי הושפע משתי דמויות עיקריות: רימסקי-קורסקוב אותו פגש בנסיעותיו
לגרמניה ולמד ממנו קומפוזיציה. כמו כן, הושפע מאמן הבלט דיאגילב, שהזמין אצלו
מוסיקה ליצירותיו. סטרבינסקי עבר לפריז בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ישב
בשוויץ, עד פרוץ המהפכה ברוסיה אך לא חזר אליה. רק בשנת 1962 ביקר ברוסיה אחרי
ביקורו בארץ ישראל. ביצע את יצירותיו בכל העולם כמנצח וכפסנתרן. השתקע באמריקה .
מיצירותיו:
אורים אופ' 4 חובר - 1908 נשיקת בת האלים בלט חובר - 1923
ציפור האש בלט חובר - 1910-1919 משחק הקלפים חובר - 1937
פטרושקה בלט חובר - 1911 קונצרט לפסנתר חובר - 1924
פולחן האביב בלט חובר - 1912-1913 סימפונית מזמורי תהיליםחובר - 1930
אורפאוס בלטחובר - 1948 אגון חובר - 1957 ועוד...
סרגי פרוקופייב1891 - 1953
פרוקופייב היה פסנתרן מעולה, תלמידם של ליאדוב רימסקי קורסקוב וצ'רפנין בפטרסבורג, ושל טנאייב במוסקבה. כבר בגיל 19 זכה בפרס רובינשטיין על כתיבת הקונצרט הראשון לפסנתר. בשנת 1918 עזב את רוסיה, אליה חזר רק בשנת 1935.
בין היתר כתב: סימפוניה קלאסית אופ' 23 ,35, צעד הפלדה- בלט 1925, האהבה לשלושת תפוחי הזהב – אופרה, 1919, פטר והזאב, עיבוד תזמורתי, 1936.
שוסטקוביץ דימיטרי 1975 - 1906
נחשב למלחין הבולט ביותר בתקופה הסובייטית.
אביו יליד סיביר, המשפחה מוצאה מליטא והוגלתה לסיביר בשנת 1863, ומצד אמו מוצאו יווני. דימיטרי גדל באווירה מהפכנית. הוא נולד כשנה אחרי מרד האיכרים שלא הצליח. נעוריו עברו עליו בתקופת מהפכת אוקטובר והמלחמה, למד פסנתר אצל אמו וערך קונצרטים עם אחותו. החיים הקשים כנגן פסנתר בבתי קפה וקולנוע השפיעו על בריאותו. למד מוסיקה בפטרסבורג אצל שוסטקוביץ ושטיינברג . הסכים ליצור להמוני העם. את היצירה הראשונה שלו כתב בהיותו בן 20 . הסימפוניה ה- 7 – חוברה בימי המצור על לנינגרד . הוא קשור חזק למסורת המוזיקה הרוסית. לאחרונה, משמיעים שוב ושוב את יצירותיו.
ארם חצ'אטוריאן 1903 - 1978
מלחין סובייטי שמוצאו מארמניה. הפולקלור הארמני ממלא תפקיד חשוב ביצירותיו . הקונצ'רטו לפסנתר הפך במשך הזמן לאחת היצירות האהובות על המבצעים ועל הקהל.
המוזיקה של חצ'אטוריאן נוצרה מתוך שילוב של המסורת הרוסית עם אלמנטים ארמניים ואת יצירותיו מאפיינות ריטמיקה וליריקה מזרחית.
סירגי ואסלנקו 1872 – 1956
מלחין סובייטי ומנצח. הלחין סוויטות, רפסודיות, קונצרטים על כינור וצ'לו, קונצרט על חצוצרה, אופרות, בלט ושירים.
סולוביוב סידוב 1907 –1979
מלחין סובייטי. הלחין יצירות רבות לאופרטות , קונצרטים לפסנתר, בלט (טאראס בולבה)
ויצירות רבות אחרות.
אלכסנדר סקריאבין 1872 – 1915
מלחין ופסנתרן שהושפע מאוד מהמוזיקה הרומנטית של שופן. ביצירותיו הבוגרות הגיע לסגנון אקספרסיוניסטי המבוסס על הרמוניקה ועיצוב חדש של מלודיקה וצורה.
אלכסנדר גלזונוב 1865 – 1936
מלחין רוסי, חיבר 8 סימפוניות פואמות, סוויטות, בלט, קונצרטים על כלים שונים, 7 קברטים על כינורות פסנתר ושירים. תלמידו של רימסקי-קורסקוב ושוסטקוביץ'.
יסאק דונאיבסקי 1900 – 1955
מלחין סובייטי, הלחין מוזיקה קלה, אופרטות ומוזיקה לסרטים. עד היום שרים ומנגנים את שיריו.
|
